הכלכלה של הסרטן

הכלכלה של הסרטן

מאת אברהם מורדוך: הביטוח הרפואי מאוד מקשה. קשה להוציא ממנו דווקא את הסכומים הקטנים, השוליים לכאורה. לאשר ניתוח אצל מנתח פרטי ובבית חולים פרטי - הוצאה של כ-100 אלף שקל לפחות - זה במיידי, אבל לאשר 190 שקל לחודש לפדיקור רפואי, זו בעיה ולא תשכנע את פקידי חברות הביטוח שהפדיקור איננו משיקולים קוסמטיים

מאת אברהם מורדוך: העולם נחלק לשניים בחלקים לא שווים: יש את אלו שחולים בסרטן או שקרוביהם מהדרגה הראשונה חלו במחלה, שבעבר גם נרתעו מלהזכיר את שמה, ויש את אלו שלא.

בין החולים בסרטן יש המודעים לקיום המחלה בגופם רק תקופה קצרה יחסית, למשל כשנה. המחלה התגלתה אצלם בדרך זו או אחרת והם עברו ניתוח או טיפולים וזהו זה. בדרך כלל הם שרדו את התקופה הקריטית ועכשיו נותר "רק" מעקב תקופתי, אבל בכל היבט מעשי הם בריאים.

אברהם מורדוך: כמה אנשים יכולים להרשות לעצמם להיות חולים?

אני מבקש להתמקד באחרים, אלו שחולים תקופה יחסית ארוכה. יש אנשים שהמחלה מקננת בגופם כבר שנים. יש להם סוג סרטן מסוים או שניים, לעתים אף שלושה, והם אולי טופלו, וטופלו אפילו היטב, אבל הגידולים שלחו גרורות ואלה קיימות במשך שנים, ולעתים לאורך זמן. הם נמצאים במעגל אינסופי של מעקבים ושל ניתוחים וטיפולים ושוב מעקבים וניתוחים וטיפולים… בכל רגע נתון במשך חמש שנים, עשר שנים, תריסר שנים, יש בגופם גידול ממאיר מהסוג היותר אגרסיבי, או פחות, והם עושים מעשה, או מעשים, של התמודדות אתו.

תמיד הם במצב הכן, לקראת ניתוח, או בדיוק אחרי ניתוח, לפני ביקור במרפאה לטיפול או אחרי, לפני ביקור אצל האונקולוג או בדיוק אחרי. הם נוטלים כדורים מכל המינים והצבעים, רגילים וביולוגיים, וסובלים מתופעות לוואי, חלקן ממש אכזריות, אבל האנשים האלו חיים, יוצאים ובאים, אולי אפילו עובדים, שמחים ועצובים, דואגים ודואבים. כן, כתוצאה מכל מה שהם עברו, הגוף לא בדיוק כמו שהוא היה פעם והם סובלים מכאבים אינסופיים, אבל בעיקר יש מחשבות ויש חרדות. מלאך המוות כבר דפק אצלם בדלת. זה לא כמו אצל כולנו, אפשרות תיאורטית. בכל פעם שידוען, חבר או קרוב משפחה נפטר מסרטן, זה גורם להם לדיכאון ולחישובי קץ. במשך שנים, כשהם מתעוררים בבוקר, הם קמים למציאות של המשך המאבק והרתימה האישית כדי להחצין חיים רגילים, למרות ששום דבר לא רגיל בחיים בשלהם.

אני רוצה לכתוב על ההיבט הכלכלי של המאבק המתמיד הזה בסרטן האישי שלהם ומרגיש קצת לא נוח לכרוך בכתיבה סרטן וכסף ביחד. מה חשוב הכסף כשחולים? כל אחד הרי מברך את החולה ב"העיקר הבריאות". כן, זה נכון, אבל אם כבר חולים, אז כמו באמרה הפופולארית, עדיף להיות, כמו בכל מצב, עשירים. מישהו מכם עשה פעם חשבון כמה עולה להיות חולה בסרטן לאורך זמן? נכון, יש קופת חולים המבורכת ויש ביטוח משלים במסגרת הקופה ויש גם ביטוח רפואי פרטי מחוץ לקופה שטרחנו פעם לעשות. זה הרי מדהים שרוב ההוצאות על התרופות ומרפאות החוץ בבתי החולים, והטיפולים בבתי החולים והרופאים המומחים וכדומה מכוסים על ידי קופת החולים והביטוח. טופס 17 המבורך. מה היה המצב אלמלא זה? אני מכיר בהיכרות קרובה מאוד זוג בשנות השבעים המוקדמות, כאשר האישה חולה כבר 14 שנים. היא עברה לא פחות מתשעה (!) ניתוחים ואין ספור ביקורים בבתי חולים למעקב קבוע על ידי חמישה מומחים שונים, בנוסף, לפחות ארבע פעמים בשנה, CT או MRI. אלמלא הביטוח הרפואי המשלים והפרטי, הם כבר מזמן היו גרים ברחוב.

מה היא אותה עלות נוספת של המחלה? אני מדבר כמובן על העלות הלא נספרת, שרובה עלות עקיפה, אבל היא קיימת וגובה מחיר כבד מאוד. נתחיל אולי בדברים הקטנים, כגון ההוצאה של ההשתתפות העצמית המזערית בתרופות בקופת חולים. זה בפני עצמו 500-600 שקל בחודש. וההוצאה היותר משמעותית – כמה שווה הפסד ימי העבודה? במקרה שאני מכיר, האישה כבר לא עובדת, אבל הבעל מלווה אותה לכל הביקורים אצל הרופאים ולכל הטיפולים השונים. הוא חייב ללוות, אין אופציה אחרת – הדברים פשוט מורכבים. לפעמים לא מספיק זוג אוזניים אחד כדי לקלוט ולהבין את כל המידע שהרופא מעביר. כמה ימי עבודה הבעל הפסיד ב-12 שנה? בסביבות 400 יום בחישוב זהיר. יותר משנה וחצי של עבודה "נטו". כן, הבעל עצמאי והפסד ימי עבודה שווה להפסד הכנסה. קשר ישר. מי מחשב את ההוצאות ה"קטנות" כמו הדלק? רק 100 ק"מ בכל נסיעה לבית החולים ואל תשכחו את החניות. כן, זה נראה ככסף קטן, אבל הוא מצטבר לכסף גדול. 42 אלף שקל לדלק ולחניות (שוב בחישוב מאוד זהיר) כאשר הזוג הזה מתגורר במקום די מרכזי בארץ ולא באזור מרוחק.

מה עוד שכחתי – כן את הטיפולים השונים הנדרשים לחיזוק הגוף שנשחק מכל הניתוחים והתרופות ובעיקר בגלל תופעות הלוואי. בזהירות, 70 אלף שקל בתקופה הזו במקרה שאני מכיר. יש כאן סך הכול, בהערכה זעירה, סיפור של כ-10,000 שקל בחודש במשך 12 שנים. פחות או יותר מיליון וחצי שקל. שווה ערך לדירה. הבעל, עינו לא צרה, מבחינתו אין שום בעיה ל"זרוק" דירה פעם בתריסר שנים – העיקר שהוא עשה את הדבר הנכון והיה שם ותמך. אני לא מבין כיצד ניתן להתמודד עם מחלת הסרטן ללא תמיכה משפחתית חזקה.

הביטוח הרפואי הפרטי מסייע ללא ספק להתגבר על לא מעט מהקשיים אתם מתמודדים חולי הסרטן, אך זה לא פשוט. דרושה פוליסה מתאימה עם הסעיפים המתאימים, אך גם צריך להיות עם כישורים הולמים כדי לדעת לדרוש מחברת הביטוח את המגיע לך. הביטוח הרפואי מאוד מקשה. החולים והקרובים להם נאלצים לא פעם לוותר כדי לא להיגרר לעוד בזבוזי זמן בוויכוחים, ואולי לזה מצפים בחברות הביטוח. קשה להוציא מהן דווקא את הסכומים הקטנים, השוליים לכאורה. לאשר ניתוח אצל מנתח פרטי ובבית חולים פרטי, הוצאה של לפחות 100 אלף שקל – זה במיידי. אבל לאשר 190 שקל לחודש לפדיקור רפואי – זו כבר בעיה. לא תשכנע אותן שזה לא בגלל שיקולים קוסמטיים.

אז תגידו, כמה אנשים יכולים להרשות לעצמם להיות חולים? להזכירכם, מדובר בזוג שמבוטח היטב. מה באמת קורה לאנשים שלא יכולים להרשות לעצמם להוציא סכומים כאלה במשך שנים ארוכות? ומה קורה אם אין להם את הביטוחים המשלימים? מישהו בכלל מבין את זה? אני בספק באם הילדים שלהם, הקרובים אליהם ביותר, מבינים. כמובן שזו לא רק המעמסה הכספית. תוסיפו לזה את החיים ביום-יום, בצל המחלה הזו. כנראה יש אנשים שעשויים מפלדה.


אברהם מורדוך הוא מומחה בעל הכרה בינלאומית בתורת האילוצים (Theory of Constraints) ובניהול סיכונים, עם שנות ניסיון רבות ביישומים בארה"ב, אירופה וישראל. המאמר פורסם לראשונה בפוליסה באוקטובר 2015, ועקב חשיבותו לענף ביטוח הבריאות – אנו מפרסמים אותו מחדש עם עדכונים קלים