עוד חוזר הניגון / מאת אורי לביא-פלג

עוד חוזר הניגון / מאת אורי לביא-פלג

הפיקוח על הביטוח ניסה לא אחת בשנים האחרונות לשנות את מודל העמלות, ובמרבית המקרים לא ממש הצליח. כפי שהתנבאתי בשנה שעברה, שבבג"ץ הסכמים לרבים תצא הלשכה עם ידה על העליונה, כך אני מרשה לעצמי להתנבא גם הפעם: החובה שהוטלה על חברות הביטוח לדרוש החזר עמלות במשך שש שנים לא תחזיק מעמד בצורתה הנוכחית

מאת אורי לביא-פלג

כמעט בכל גיליון מיוחד לקראת כנס ביטוח חיים ופנסיוני – קשה לכתוב מאמר מערכת. ימים אחדים לפני ירידת הגיליון לדפוס, בעת כתיבת השורות, תמיד עומדת גזירה על הפרק שלא ברור כיצד תסתיים. הפעם אלו עמלות הסוכנים בביטוח חיים ומנגנון החזר העמלות על ביטול פוליסה בתוך שש שנים. בשנה שעברה הייתה זו ההחלטה התמוהה של הפיקוח לעצור רטרואקטיבית את תשלום העמלות על צירוף ברבים. שנה קודם – ההפרדה בין עמלת הסוכן לדמי הניהול (שהחלה כעמדה של המפקחת והסתיימה בהצעת חוק שהוביל הנשיא הקודם אריה אברמוביץ. קודם לכן הייתה זו ההפרדה בין התפעול לשיווק, ולפני כן רפורמת הניודים בביטוחי המנהלים והמכרז הראשון של רפורמת קרן פנסיה ברירת מחדל.

במקרים רבים לשכת סוכני הביטוח יוצאת למלחמת חורמה נגד השינויים שמנסים בפיקוח על הביטוח להחיל, כאשר היא סבורה שהמהלך שגוי ולא יועיל לצרכנים ולסוכנים. עמדת הלשכה לא תמיד מתקבלת בפיקוח על הביטוח, אולם יש תחום אחד בו הלשכה מצליחה במרבית המקרים להשיג בו הישגים – תחום העמלות.

הפיקוח על הביטוח ניסה לא אחת בשנים האחרונות לשנות את מודל העמלות, ובמרבית המקרים לא ממש הצליח. כפי שהתנבאתי בשנה שעברה, שבבג"ץ הסכמים לרבים תצא הלשכה עם ידה על העליונה, כך אני מרשה לעצמי להתנבא גם הפעם: החובה שהוטלה על חברות הביטוח לדרוש החזר עמלות במשך שש שנים לא תחזיק מעמד בצורתה הנוכחית. היות שכבר היום נהוג להחזיר עמלות היקף בביטולי שנה א' ו-ב', ניתן להניח שתושג פשרה במקום כלשהו בין שנתיים לשש שנים.

הנוהג שהתקבע, ובצדק, הוא שבכל מה שקשור למוצר או לשירות שמקבלים הלקוחות, לפיקוח שמורה זכות הווטו. אולם בכל הקשור לאיך המוצר או השירות מגיעים אל הלקוחות ומי מתוגמל על כך וכיצד, הפיקוח הצליח לשנות מעט מאוד בשנים האחרונות.

לא ברור מהיכן הגיעה הדרישה להחזר של עמלות לאורך שש שנים – האם מדובר ביוזמה של הפיקוח במטרה לשפר את השירות שניתן למבוטחים או שמדובר בדרישה של חברות הביטוח, שנועדה לאזן את הפגיעה ברווחיות של החברות. אולם גם בחברות הביטוח מודים כי התעריפים בפועל לא ירדו, כיוון שההנחות שניתנו עד כה היו גדולות יותר מהירידה בתעריפים (הנחות של עד 50% לכל אורך חיי הפוליסה). יוצא אם כן, שלפחות בשלב זה הרווחיות של חברות הביטוח לא ממש נפגעת, ולכל היותר חברות הביטוח מאבדות מעט מן הגמישות שלהן.

לא בלתי סביר שהן ינסו לנצל את ההזדמנות כדי לצמצם את עמלות הסוכן. חלקן הודיעו כי באופן זמני בלבד הן לא יפגעו בעמלות הסוכן, אולם לא מן הנמנע כי לאחר יעבור זעם הן יפעלו לצמצם את שיעור העמלה. היות שבניגוד לביטוחי רכב ודירה, ביטוח חיים לא ניתן למכור בדיגיטל ואף מוקדן לא ישכנע מבוטח לרכוש ביטוח מסוג זה בטלפון, הרי שהתלות של חברות הביטוח בסוכנים בתחום זה תחייב אותן לחזור לשלם עמלות בצורה ראויה.

כבר כעת יש מגוון הצעות למודלים חדשים לתשלום עמלות. החל משינוי שמות העמלה לשמות אחרים ועד לשינוי טוטאלי במבנה העמלה, אולם דבר אחד ברור – סוכני הביטוח לא יעבדו תמורת עמלה שיש סיכוי סביר שתוחזר לחברה.

 

אמר ועשה

 

המפקח על הביטוח ד"ר משה ברקת לא יזם את הרפורמה המדוברת בריסקים, אולם הוא זה שמגיש את התבשיל לשולחן. רמז לעמדותיו ומדיניותו בקשר למודל העמלות של הסוכנים ניתן היה לקבל בנאומו הפומבי הראשון ב-13 בנובמבר 2018 – בכנס אלמנטר 2018 של לשכת סוכני הביטוח. כבר אז הוא אמר: "הימים של ביצוע מכירה תמורת עמלת היקף יחלפו. אם תהיו רק אנשי מכירות, אני חושש שתהפכו להיות אגפי מכירות או תוחלפו בכלי מכירה".

ייתכן שהלשכה תצליח למתן את המהלך הספציפי של החזר לשש שנים, אולם הכיוון ברור – ולברקת יש עוד קדנציה ארוכה לפניו לממש את חזונו.