ניסיון של מפרק לחייב חברת ביטוח מכוח פוליסה על בסיס הגשת תביעה שנרכשה לפני כ-20 שנה, לנוכח פגמים נטענים בפוליסה – דינו להיכשל

ניסיון של מפרק לחייב חברת ביטוח מכוח פוליסה על בסיס הגשת תביעה שנרכשה לפני כ-20 שנה, לנוכח פגמים נטענים בפוליסה – דינו להיכשל

פר"ק (מחוזי י-ם) 15006-11-10 עו"ד ניצן שמואלי, מפרק לחברת י.ש. שם טוב בע"מ (בפירוק) נגד מנורה מבטחים חברה לביטוח בע"מ

פר"ק (מחוזי י-ם) 15006-11-10 עו"ד ניצן שמואלי, מפרק לחברת י.ש. שם טוב בע"מ (בפירוק) נגד מנורה מבטחים חברה לביטוח בע"מ

עסקינן בבקשה למתן הוראות נגד נושאי משרה בחברה ונגד מנורה מבטחים חברה לביטוח (להלן: מנורה), שהוגשה על יד מפרק חברת י.ש. שם טוב בע"מ (בפירוק) (להלן: הבקשה) מטעם המפרק שמונה לחברה (להלן: המפרק), בטענה לרשלנות של דירקטורים בחברה (להלן: הדירקטורים), בין היתר, בכך שאישרו הלוואות לבעלי השליטה בניגוד לטובת החברה ובלי שיישמו את הוראות הדין ואת המלצות ועדת הביקורת.

במסגרת הבקשה עתר המפרק לחייב את מנורה בסך של 17 מיליון שקל מכוח פוליסות אחריות מקצועית שהונפקו על ידה לחברה ולנושאי המשרה בה, ביניהם הדירקטורים, בשנים 1996-2001, קרי, מלפני כ-20 שנה.

מימין: עו"ד דרור זמיר, שותף בכיר במשרד עוה"ד לויתן שרון ושות' ועו"ד רותם וייס ממשרד עוה"ד לויתן שרון ושות'

מנורה יוצגה בהליך על ידי עורכי הדין דרור זמיר ורותם וייס ממשרד לויתן שרון ושות'.

סוגיות ביטוחיות שנדונו בהחלטה –

  1. מנורה כפרה בחבותה בהתבסס על מספר טענות. הטיעון המרכזי היה כי פוליסת הביטוח אשר נרכשה על ידי החברה הינה על בסיס הגשת תביעה Claims Made Basis (להלן: הפוליסה) כאשר מדובר בפוליסות שהאחרונה שבהן הסתיימה לפני 16 שנה.
  2. עוד עניין שנדון במסגרת ההחלטה, טענה שהעלה המפרק בעניין חסרונותיה של פוליסה על בסיס הגשת תביעה, פוליסה שהחברה עצמה רכשה ושהמפרק בא בנעליה וטענות בנוגע לחריגי הפוליסה.
  3. בית המשפט דן בשאלה, האם יכול עתה המפרק, שנכנס לפני כשבע שנים בנעלי החברה, לנקוט בביקורת כלפי הפוליסה?

עד כמה יש מקום לקבל את טענת המפרק, בחלוף שנים כה רבות, לשקול בקשות ליישום הפוליסה בדרך שונה מכפי הדרך בה חפצו לפני שנים רבות, החברה, מנהליה ומנורה?

  1. עוד נדונה טענת המפרק בדבר חובת מנורה לתור אחר כל הדירקטורים ונושאי המשרה שכיהנו בחברה במשך השנים ולהתריע בפניהם על אי חידוש הפוליסה על ידי החברה.
  2. בנוסף, נדונה טענת המפרק לפיה הפוליסה מנוגדת לתכליתו של חוק חוזה הביטוח, התנאים בה מקפחים את המבוטח, ועוד.

קביעות בית המשפט בהחלטה:

  1. בהחלטתו ניתח השופט אלכסנדר רון ביסודיות את הסוגיות הביטוחיות השונות, דחה את טענותיו של המפרק תוך קבלת עמדת מנורה, ודחה את הבקשה נגדה.
  2. בית המשפט קבע כי החברה, באמצעות מנהלה ובאישור הדירקטוריון שניתן להעמיד בחזקתו, שידע שקל והסכים, בחרה להסתפק בפוליסה מבוססת תביעות.
  3. בנוסף, בית המשפט קבע כי בעייתיות בתפיסה הביטוחית אינה יכולה להצדיק כל טענה ובכל נסיבות, קרי, גם אם קיימת בעייתיות בפוליסה, אין משמעות הדברים שניתן לקבל כל טענה ולקבוע שהפוליסה תקפה ומכסה, למשל, את הנזקים הנטענים רק בשל הבעייתיות שבה. בענייננו, החברה והמבוטחים – הדירקטורים, ידעו את טיב הפוליסה והסכימו לה, ובלשון בית המשפט:

"זו הפוליסה ואין בלתה; זו הפוליסה בה חפצה החברה, זו הפוליסה שסיפקה גם את הדירקטורים ועתה בחלוף שנים כה רבות, אין עוד כל מקום להטיל בה דופי".

  1. עוד נקבע, כי לא הופרה על ידי מנורה חובת ההבלטה, גילוי וחובת וידוא הבנת הפוליסה, כפי שנטען על ידי המפרק. בעניין זה נקבע (עמ' 5 ש' 8-12 לפסק הדין):

"אין לנו כאן עניין עם פוליסה צרכנית, והמבוטחת הייתה חברה, שניתן להעמידה בחזקתה שקראה והבינה. לא כל שכן, הדירקטורים: אם אין בכוחם להבין פוליסה, מה להם ולתפקידם… מעבר לכל זאת, אף אינני בדעה שיש בקונספציה ביטוחית זו אי בהירות שטעונה הייתה הבלטה מיוחדת… אין כאן שאלה של תניות חבויות או מוסתרות שנדרש היה להבליטן".

  1. עוד נקבע, כי אין חובה לחברת הביטוח להודיע לדירקטורים שאין החברה משלמת פרמיה ואי חידוש הפוליסה על ידי החברה במנורה. נקבע: "ראשית, עיין לעיל ואמור לדירקטורים, טלו קורה מבין עיניכם. ניחא, בחלוף כמה חודשים. אך בחלוף שנים כה רבות?, ועוד ביודעם מלכתחילה, שלא זכו מצד החברה אלא לפוליסה על בסיס תביעות?! ושנית, ללא כל קשר לכל האמור, אין דירקטורים בישראל יודעים או מבינים, שאם פרמיה אינה משולמת, ובוודאי כשהמדובר בשנים רבות, פקעה הפוליסה?! במצב דברים זה, הטענה שעל הפרק תנאי מקפח, נעדרת כל אחיזה" (עמ' 6 ש' 6-10 לפסה"ד).
  2. בהחלטה נדונה גם שאלת התיישנות ונקבע כי יש לבחון את מועד הגשת התביעה. הפנייה לבית המשפט באה כעשרים שנה לערך לאחר התקופה המכוסה בפוליסה וכ-16 שנה לאחר שחדלה החברה מתשלום פרמיה למנורה. משכך, התביעה התיישנה.
  3. בעניין זה העיר בית המשפט, כי ככל שתוכר טענה לפיה תביעה המוגשת 16 שנה לאחר שפסקו תשלומי הפרמיה תכוסה על ידי פוליסה על בסיס הגשת תביעה, יכול שיהיה בכך ליצור מצב: "בו למעשה לפוליסות מסוג זה אורך חיים נצחי, שכמעט ואינו עשוי להתיישן לעולם. ספק אם סביר הדבר" (עמ' 7 ש' 6-8 לפסה"ד).

פסק הדין: הבקשה נגד מנורה נדחתה. השופט ציין, כי באופן קיצוני, בגבול שורת הדין, ובשים לב לקופת הפירוק ותמונת המצב ביחס לנשייה הכוללת, נמנע בית המשפט ממתן צו להוצאות.