חבות התאגיד כלפי מנהלו – כיצד? / מאת יעקב קיהל

חבות התאגיד כלפי מנהלו – כיצד? / מאת יעקב קיהל

העמדת סטטוס המנהל במצג דברים ברור ועל פי ראייה מושכלת וצודקת היא זאת שתגבש את התפיסה הראויה לנסיבות המתאימות למקרה, כאשר יש ספק, יש ליישם את עקרון ה"אשם תורם" של הנפגע עצמו, אם מעשיו גרמו בפועל לתאונה עצמה

מנהל-בעל שליטה, שעבד בתאגיד שבשליטתו במלאכת כפיים, נפגע פגיעה אורתופדית שנתמכה בחוות דעת רפואיות ובקביעת הועדה המוסמכת בביטוח לאומי. עתה הגיש תביעת נזיקין נגד התאגיד עצמו על מנת לממשה באמצעות תגמולי ביטוח בביטוח חבות מעבידים. המבטחת כפרה באחריותה על פי הפוליסה, בנימוקה שהאחראי-מטעם-התאגיד והנפגע עצמו – חד הם. נתבקשתי לחוות דעתי בדבר תוקף עמדתה בפרשנות הפוליסה: האם קמה למנהל הזכות לתביעה נגד התאגיד שבשליטתו ובניהולו, אם וככל שתיקבע אחריות התאגיד בנזיקין כלפיו?

מדוחות הסוקרים המאוזכרים ב"רשימה" ניתן היה להתרשם מתנאי התעסוקה בבית העסק – תהליכי העבודה, נסיבות הבטיחות והצפיפות במתחם המצומצם של בית העסק – ועל הקשר השוטף והישיר בין התובע-הנפגע ובין העבודה הממשית במקום. כן השתמע קשר זה מתוך אישור סוכני הביטוח, מורשי המבטחת, שהופק אמנם לאחר הפגיעה, אך נקבע בו מעמדו של התובע כ"עובד" בית העסק הנכלל ככזה בדיווחיו למבטחת וכנשוא חבות התאגיד המבוטח כלפי עובדיו. גרסת התאגיד בדבר מעמד התובע כ"עובד", נתמכה אף על ידי אישורי רואה החשבון שלו המעידים מלכתחילה כי התובע נכלל בספריו ובדיווחיו לרשויות כ"עובד".

דיון – מעמד המנהל מול התאגיד

כבר בביטוח (בטאון המכון הישראלי לביטוח, אפריל 1973) סקרתי את הסוגיה של ביטוח חבות החברה הפרטית כלפי מנהליה. סקירה זאת הביאה לידי ביטוי את הרעיון, שהתקבל בענף הביטוח, של ביטוח חבות התאגיד כלפי מנהליו, גם אם הם מעורבים בפועל בדרגי ביצוע במלאכתו. תפיסה זאת הינחתה גם את פוליסות הביטוח של המבטחת בענייננו, בין אם בביטוחים עסקיים "רגילים" ובין אם בפוליסות הרחבות (מסוג "ביט" או "פסגה"), שנערכו אצלה כדרך הפוליסות העסקיות או התעשייתיות של מרבית המבטחים האחרים. בדבר ההבהרות כולן ראה גם בספרי ביטוח חבויות בישראל שעתה נדפס במהדורתו החדשה בהוצאת פוליסה. האפיון הטבוע במושג המשפטי של "תאגיד" הוא קיומו הנבדל מקיום בעליו כ"אישיות משפטית נפרדת" (Legal Personality) והוא זה המעמיד את התאגיד כנושא את עצמו, מבחינת הזכויות והחובות המשפטיות, והריהו כשיר לתבוע ולהיתבע. נקבע כי התאגיד הוא המעביד, ועושי דברו אינם נחזים, הם עצמם, כמעבידים. רק לעיתים מיוחדות מייחס החוק למנהלי התאגיד אחריות לנעשה, וזאת במיוחד בעניין הגנת נפגעים או הפרות פליליות, אך אין להשתמש כשיגרה במכשיר של "הרמה מבעד למסך ההתאגדות" (Lifting the Veil), והרמה זאת מיועדת להגשים את מידת הצדק להגנה על נפגעים, ולמנוע שימוש בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת להשתמטות מאחריות לעוולות או מקיום חובות. להבנתי, לא כך יש להבין את נסיבות המקרה הנדון בענייננו, שבו הנפגע הוא המנהל עצמו בשל מקרה שלא הוא גרמו. לדעת משק הביטוח, גם מבטחת זאת, מאז פרשת יעקב כץ נ. קציף (ע"א 536/65) והמלצת איגוד חברות הביטוח בעקבות חו"ד משרד עו"ד א. שלוש (23.3.67), הוכשרה הקרקע לתביעת נזיקין של מנהל חברת מניות בע"מ בגין תאונה שאירעה לו בעת עבודתו במפעלה של החברה, ובערכאות (שם) נקבע כי "די בקביעת יחס זה בתקנות החברה או ברישום בפרוטוקול". בפסקים אחרים למדנו כי "אין בידי חברה פרטית להתגונן בפני תביעה של מנהלה היחיד ובעל המניות בה בטענה שהיא והתובע הם אחד" (ראה תמצית ב-רע"א 4103/10 אילון חברה לביטוח בע"מ נ. בוני טירן). כך טענה המבטחת בענייננו, אך לא מן הדין.

כמובן, אין להקל ראש בקפדנות החיתום שיש לבחון בתביעות כאלה: על המבטח ללמוד מה הייתה הסיטואציה נשואת התביעה ואיזה רובד משפטי של יחסי המנהל עם תאגידו בא לידי ביטוי (שליח, בעלים, עובד או אורגן). העמדת סטטוס המנהל במצג דברים ברור ועל פי ראיה מושכלת וצודקת היא זאת שתגבש את התפיסה הראויה לנסיבות המתאימות למקרה. כנראה, בכל מקרה שרב בו הספק יש ליישם את עקרון ה"אשם תורם" של הנפגע עצמו אם מעשיו הם-עצמם ובפועל גרמו לתאונה עצמה (ראה ע"א 413/62 רוזנצוויג נ. מאפיית רוזנצוויג באבן יהודה). הדואליות של הנפגע – שולט מצד אחד ונשלט מצד שני – ראויה למבחן מן הצדק (היבט מוראלי) ולא לגישה פורמליסטית גרידה.

סיכום

מצד דיני החברות ודיני הביטוח הייתה אפוא אחריות התאגיד כלפי המנהל-התובע מעוגנת דיה, והיה מקום לדון בה על פי דיני נזיקין. לא מצאתי כל כוונה, בעלת פגם מוסרי, "להשתמש" במבטחת לקבלת פיצוי ו"רווח" נוספים ועודפים. הנסיבות של מיעוט צוות העובדים בבית העסק והצורך הנובע מכך להשתתפות המנהל-בעל השליטה עצמו בעבודה גופא, יחד עם תשתית פורמלית ראויה של עבודתו זמן רב טרם קרות התאונה, וחומרת הפגיעה, הביאוני למסקנה כי מדובר בתביעה בתום לב שבבסיסה פגיעה גופנית הראויה לשיקום והנתמכת בהסכמות חוזיות מקדמיות ובמושגים משפטיים ראויים.