על גיבוש התנאות מיגון ובטיחות בתהליך החיתום / מאת יעקב קיהל

על גיבוש התנאות מיגון ובטיחות בתהליך החיתום / מאת יעקב קיהל

דין הפרת נוהל בטיחות הינו כדין הפרת אמצעי מיגון, בכל ענפי הביטוח, ויש זכות למבטח להיפטר מאחריותו או להפחיתה אם הייתה ההפרה שכיחה (ולא אקראית) וקבועה (ולא מקרית)

נתבקשתי לחוות דעתי, כמי שהיה שותף בהליכי חיתום ובקביעת נהלים, במקרה בו נראה היה שהמבוטחים לא קיימו, קלה כחמורה, נהלים שנדרשו לבצעם בעסקם. העובדות היו, שבניגוד לדרישה הטקסטואלית בפוליסה, לא בוצעה על ידי נציג המבוטחים "בדיקה פיזית פנימית" לאחר שהוזעק לחצרים על ידי סיירי המוקד. הוא הגיע בזריזות הראויה, כנדרש, אך משהסתבר כי עקב היחפזותו השאיר את מפתחות העסק בביתו, הוא הסתפק בבחינת המעטפת החיצונית של המקום. זאת עשה משסייר המוקד "הפיח" בו את הדעה כי אין צורך לשוב לביתו לאיסוף המפתחות, וכי לדעתו, כאיש סיור, ניתן להסתפק באשר עשו.
השאלות שנדונו היו (א) האם יש מקום לפרשנות גמישה ולסבירות בקיום התנאות מיגון ובטיחות? ו-(ב) מה מקום המלצות סוקר הסיכונים של המבטח בקביעת דרישות החיתום?
השאלות הללו עמדו על הפרק לאור העובדה שהמבטח "השתמש" בתצהירי הסוקרים (שבדקו את חצרי העסק פעמים אחדות) ובתצהיר מנהל הסיקור של המבטח שביטא את דעתו בתחום מומחיותו כסוקר.
האם יש חשיבות לסוג הפרת ההתנאה?
דעתי היא, והייתה, שדין הפרת נוהל בטיחות הינו כדין הפרת אמצעי מיגון, בכל ענפי הביטוח, ויש זכות למבטח להיפטר מאחריותו או להפחיתה אם הייתה ההפרה שכיחה (ולא אקראית) וקבועה (ולא מקרית). כמי שליבן את הסוגיה עם סוקרים ומנהליהם ועם מנהלי חיתום אני יודע כי ההתחבטות הייתה רבה אם, בכלל, יש לאכוף נוהל אזעקת "מורשה פתיחה" על המבוטחים מפאת הסיכון הגלום בכך לשלומם, ואפשרויות הפורצים להשהות את החדירה ב"סיבוב הראשון" של האזעקה עד לכת הבודקים. בסופו של דבר הוכרע כפי שהוכרע אצל מרבית המבטחים, מחמת שכיחותם וחומרתם של אירועי הפריצה. על רקע זה ניתן להבין את הקושי ביישום, הלכה למעשה, של ההתנאה. לכך סבורים שוורץ ושלינגר (דיני ביטוח, אוניברסיטה בר אילן, הפקולטה למשפטים, עמ' 319 ואילך) כי לעיתים יש מקום לאימוץ עקרונות פרשנות גמישים יותר "גם כאשר הטקסט החוזי קובע תנאים חד-משמעיים בניגוד לאינטרס של המבוטח". לאמור: גם כאשר אין עמימות לשונית במלל הפוליסה, והוראתו מפורשת, מאפשרת הפסיקה (בחו"ל) "להכתיב מדיניות שיפוטית מרחיקת לכת וחורגת חריגה משמעותית מהטקסט".
בישראל נקבע כך במצבים "שבהם הטקסט מביא לידי תוצאה שעל פניה היא אבסורדית והדעת אינה סובלתה" (שם, עמ' 329). נראה (ת"א 369200-11-12 אחים פולק סוכנויות יבוא בע"מ נ. הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ) כי למרות שלדברי המבטחת "הדרישה לביצוע בדיקה פיזית פנימית מהווה אמצעי מהותי, עיקרי וחשוב ביותר להקלת סיכוני פריצה" יש בנסיבות מסוימות כדי "להוביל לצמצום הסייג האמור". הוכרע כי אם "נמנעה ממנו (מן המבוטח – י.ק.) היכולת לעריכת בדיקה פנימית" יש להקל בפרשנות התנאת הפוליסה. דעתי הייתה שמותר אפוא להניח שהעדר מפתחות העסק במעמד ההתייצבות בבית העסק הינו נימוק מספיק לכך שנציג המבוטחת לא נכנס באותה עת לשם ביצוע בדיקה פנימית בבית העסק, ואין לראות באי-ביצוע זה משום הפרה של הוראה הנושאת בעקבותיה סנקציה. הצגתי דוגמות נוספות המערערות את "חוזק" פסקת "הגעת מורשה פתיחה".
אבחנת השופט (בדימוס) חיים ה' כהן (המשפט, מוסד ביאליק, עמ' 859), ש"חופש החוזים" הוחלף למעשה בעקרון "הצדק החוזי", דרכה "להכניס (לחוזים) ערכים וסטנדרטים מחייבים של תום לב ושל סבירות", והיא מביאה את ה"סבירות" למתחם הפרשנות הנאותה לדיני חוזים (ובמיוחד לחוזי ביטוח) עד כדי כפייתה על הצדדים. הוצג מקרה (ביטוח רכוש בישראל, עדיף, מהדורה שניה, עמ' 54) בו הסכים המבטח כי כשל בקיום מערכת אזעקה שנדרשה להיות "תקינה ופעילה", בנסיבות שאירע, אינו גורר בעקבותיו פטור מתשלום תגמולי ביטוח, למרות דווקנות הביצוע הנדרשת בקיום התנאות ביטוח כלשונן.

שיקול דעת הסוקר

לאחר שעיינתי בתצהירי החתם, מנהל מדור הרכוש במחלקת התביעות ומנהל הסיקור של המבטח, הובעה דעתי כי אין להציג בסוגיה הנדונה עמדת חיתום "אחידה, חד משמעית ומגובשת". תפקיד כל אחד מן המצהירים שונה וראוי להתייחס בתצהיריהם אך ורק לפונקציות שהם ממלאים בגיבוש העסקה ולסמכויותיהם הרשמיות. תחום החיתום הינו בידי החתם, כפוף להכרעת מנהליו. תחום התביעות הינו בשלב שלאחר גיבוש העסקה ולאחר קרות מקרה הביטוח. תחום הבטיחות והמיגון הינו בידי הסוקר ומנהל מחלקת הסקר, והללו "מסייעים" לחתם בשיקולי החיתום שלו ואינם אלה "המאשרים" את העסקה. הדים לתפקיד "המומחה" במו"מ ניתן לראות ב"כללים ליישוב תביעות" שהנחה המפקח על הביטוח (חוזר 2011-9-5). לעיתים קרובות מתנהל דיון בין החתם ובין הסוקר כדי להגיע לאופטימום של האיזון בין השיקולים העסקיים לשיקולים ה"מקצועיים" ואמירת הסוקר כי "לא הייתי מסכים לאשר את העסקה" אינה בתחום סמכותו ואינה סופית. בידי החתם כלי עזר חיתומיים (כמו הגדלת סך ההשתתפות העצמית, הפרדה פיסית של סכומי המלאי בין מבנים שונים, הגבלת אחריות המבטח, הגדלת דמי הביטוח ואחרים) להקלת סיכון המבטח. בהכירי את נוהלי הפעילות של המבטחים למדתי וחוויתי כי דעת הסוקר אינה מכרעת בסולם ה"שיפוט" ו"שיקול הדעת", וגם בהנחיות החיתום של מרבית המבטחים ניתן להביא את קביעת הסקר לעיון בפני החתם הראשי, אם נדרש הדבר בלחץ סוכן הביטוח או המבוטח. אמנם מקובל בענף הביטוח כי הסיקור הוא כלי הבקרה העיקרי של העובדות הנחזות בעסק מבוטח, והוא המביא את המבטח בקשר עין הדוק עם מרבית העובדות המהותיות שאליהן מתייחס חוזה הביטוח. הסכנה החומרית (ולעיתים גם המוראלית) מתבררת, על כל היבטיה, במהלך תצפיות הסוקר, ויש בה כדי למנוע "אי גילוי". עם זאת, המלצות המיגון והבטיחות של הסוקר הן כלי עבודה ראוי בידי החתם, אך שיקול הדעת וההכרעה העסקית הם בידי החתם ומנהליו.

_______________________

הכותב הינו יועץ ביטוח וניהול סיכונים, בעבר שימש כחתם ראשי בהפניקס ומשנה למנכ"ל כלל ביטוח