אחריות רשות מקומית לנזקי הצפה בכביש עפר / מאת עו"ד גון גבע

אחריות רשות מקומית לנזקי הצפה בכביש עפר / מאת עו"ד גון גבע

המבטחת טענה כי הנזקים נגרמו מחמת הפרת חובה חקוקה ורשלנותה של הנתבעת, אשר לא דאגה לניקוז ראוי במקום, לא בדקה את תקינות הכבישים ותשתית הניקוז ולא הזהירה מפני קיומו של המפגע

בבית משפט השלום באשדוד נדונה תביעתה של מנורה מבטחים (התובעת) אשר יוצגה על ידי עו"ד יוסי רוזנשטיין כנגד מועצה אזורית לכיש (הנתבעת) אשר יוצגה על ידי עו"ד איתי צוברי. פסק הדין (תא"מ 4146-01-19) ניתן בפברואר 2020, מפי השופטת רוני סלע.

בפני בית המשפט הונחה תביעת שיבוב על סך של 57,297 שקל בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת לבעל רכב שניזוק, לאחר שנכנס לשלולית מי גשמים שנקוותה בכביש בשטח שיפוטה של הנתבעת (להלן: המועצה). מנורה הינה המבטחת של הרכב הניזוק, שבבעלות המבוטח.

בשנת 2018, כאשר נסע המבוטח ברכב בכביש הגישה לבריכה במושב שדה משה, המצוי בשטח שיפוטה של המועצה, גשם שירד לא התנקז כנדרש, וכתוצאה מכך הכביש הוצף ושלוליות נקוו בו. המבוטח נכנס עם הרכב לשלולית, מים חדרו לרכב והוא ניזוק.

מנורה טענה כי הנזקים נגרמו מחמת הפרת חובה חקוקה ורשלנותה של הנתבעת, אשר לא דאגה לניקוז ראוי במקום, לא בדקה את תקינות ותחזוקת הכבישים ותשתית הניקוז ולא הזהירה מפני קיומו של המפגע.

מנגד, המועצה טענה כי מנורה לא הוכיחה שהנזק התרחש בשטחי המועצה, ואף לא הוכיחה קיומו של מפגע. עוד טענה המועצה, כי היא עשתה ככל שביכולתה, על ידי ביצוע תיקונים ואחזקת מערכות ניקוז.

תחילה, ציין בית המשפט כי עדות המבוטח הינה מהימנה, עקבית ואותנטית. המבוטח לא הסתיר את העובדה שיכול היה לבחור לנסוע בדרכים אחרות, שנכנס לשלולית ביודעין, וכי לא הודיע לנתבעת על קרות האירוע. בהתאם לכך, קבע בית המשפט כי אין בעובדה שהמבוטח לא דיווח לנתבעת על האירוע בזמן אמת כדי לגרוע מאמינותו או כדי ללמד שהאירוע לא התרחש. בהתאם לכך, קבע בית המשפט כי מנורה עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את קרות האירוע ונסיבותיו.

באשר לאחריות המועצה, ציין בית המשפט כי מחובתה של רשות מקומית לדאוג לתיקונם של הרחובות, הכבישים ומערכות הניקוז בשטח שיפוטה, ועליה לצפות כי התרשלות מצידה בקיום החובות עלולה לגרום לנזק.

עם זאת, בית המשפט הדגיש כי אין מדובר באחריות מוחלטת, ובהתאם, לא בכל מקרה בו ייגרם נזק בתחום שיפוטה של הרשות, היא תישא באחריות לנזק.

עוד הוסיף בית המשפט, כי מעמדה של רשות מקומית אינה כשל נתבע רגיל, כיוון שהידע באשר לאופן טיפולה במערכת הניזוק ובכבישים שבתחומה, ובאופן היערכותה לחורף, נמצא בידיה.

בהתאם לזאת, בית המשפט החיל את "כלל הידיעה הייחודית", לפיו מקום בו המידע נמצא בידיעתו הייחודית של הנתבע, די בכך שהתובע עומד בנטל קל של הבאת ראיות ראשוניות כדי להעביר את נטל הבאת הראיות אל שכם הנתבע. כמו כן, אם הרשות המקומית לא תביא ראיות לגבי אותן עובדות הנמצאות בידיעתה הייחודית, הדבר יוביל לקביעת ממצא לחובתה.

עוד הוסיף בית המשפט, כי בהתאם לפסיקה, על הרשות המקומית להציג נתונים שילמדו על שיקול הדעת אותו הפעילה, ועל המדיניות ושיטות העבודה אותן אימצה לטיפול במפגעים רלוונטיים, תחת מגבלותיה התקציביות.

כמו כן, בית המשפט ציין כי אם הרשות המקומית אינה מציגה תשתית ראייתית לקיומו של נוהל עבודה מסודר בתחומים שנמסרו לאחריותה, תיעוד פעולות שבוצעו, תיעוד פעולות פיקוח ובקרה ומערך היערכות לקראת החורף וביצועו, ניתן לראות בכך אינדיקציה לעובדה שהרשות לא פעלה כרשות מקומית סבירה.

לאחר בחינת התשתית הראייתית, קבע בית המשפט כי המועצה התרשלה בטיפול בניקוז הכביש ובתקינותו, ובנוסף, התרשלה בכך שלא סגרה את הכביש או העמידה שלטים המזהירים מפני קיומו של מפגע. זאת בשל העובדה, שהמועצה לא הביאה כל ראיה המצביעה על הפעולות בהן נקטה למניעת היקוות השלולית והסכנה שבהצפת הרכבים שחלפו במקום, או על פעילות בקרה ופיקוח כלשהן לשם איתור מפגעים ווידוא תקינות הכביש במקום האירוע.

לבסוף, דחה בית המשפט את טענת המועצה, לפיה מדובר בשביל עפר לא סטטוטורי, ולכן היא אינה אמורה לשאת באחריות בקשר אליו, וקבע כי המועצה לא הגישה ראיות לביסוס טענתה, שכן, באפשרותה היה להביא ראיות המעידות מהם הכבישים עליהם היא אחראית בתחומה, ובאילו מקרים לא תהא אחראית לכבישים המצויים בתחום שיפוטה.

סוף דבר, בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה וחייב את המועצה לשלם למנורה סך של 42,973 שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.

עד למועד כתיבת שורות אלה, לא ידוע אם הוגשה בקשת ערעור לבית המשפט המחוזי.