דחיית ערעור בשל תקופת התיישנות / מאת עו״ד ג׳ון גבע

דחיית ערעור בשל תקופת התיישנות / מאת עו״ד ג׳ון גבע

בית המשפט העליון קבע כי נוכח התאריך בו הומצא פסק הדין למערער, על פי קביעת בית המשפט המחוזי, ועד להגשת כתב התביעה, כבר חלפה תקופת ההתיישנות, עוד ציין העליון, כי הוא אינו נדרש לטענת המשיבים לפיה אין תחולה לסעיף 15 לחוק ההתיישנות, כי המערער הפגין זלזול בהליכי בית המשפט וישן על תביעתו

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים נדון ערעורו של פלוני (המערער) אשר יוצג על ידי עו"ד אורי גלבוע ועו"ד עמית אוריהכנגד אליהו חברה לביטוח (המשיבה 1) וכנגד מגדל חברה לביטוח (המשיבה 2) אשר יוצגו על ידי עו"ד אבי אמסלם. פסק הדין ניתן במרץ 2020, מפי השופטים יצחק עמיתנעם סולברג וענת ברון

מדובר בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, אשר דחה את תביעת המערער על הסףהמערער נפגע בתאונת דרכים בשנת 2006. בשנת 2013, ארבעה ימים לפני תום תקופת ההתיישנות, הגיש המערער תביעה בבית משפט השלום לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. בשנת 2015 נמחקה התביעה מחוסר מעש. כמו כן, בשנת 2017 הגיש המערער תביעה לבית המשפט המחוזי

המערער טען כי קיבל את פסק הדין אשר הורה על מחיקת התביעה רק בשנת 2016. עוד ציין המערער את סעיפים 15 ו-16 לחוק ההתיישנות, וטען כי המועד האחרון להתיישנות היה ביום 3.2.17 ומאחר שמדובר היה ביום שישי, הוא הגיש את התביעה ביום ראשון ה-5.2.17 לאחר השעה 17:00, לכן יש לראות את התביעה כאילו הוגשה ביום האחרון לתקופת ההתיישנות, וזאת על אף שהתביעה נקלטה בשל הוראה מנהלית של בית המשפט, רק למחרת ביום 6.2.17.  

עוד טען המערער לתחולת סעיף 8 לחוק ההתיישנות, מאחר שתוצאות התאונה התבררו לו רק בשנים 2012-2013 שאז הדרדר מצבו, וכיום לטענתו הוא נמצא במצב סיעודי ומרותק לכיסא גלגלים. בנוסף לזאת, טען המערער לתחולת הוראות סעיף 89 לפקודת הנזיקין, המאריכה את תקופת ההתיישנות לעשר שנים

לאחר בחינת טענות הצדדים, דחה בית המשפט העליון את הערעור ואימץ את פסק דינו של בית המשפט המחוזי מכוח סמכותו לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי.  

תחילה, התייחס בית המשפט העליון לטענת המערער לתחולת סעיף 8 לחוק ההתיישנות, וקבע כי לנוכח התיאורים בכתב התביעה על סבלו המתמשך של המערער לאחר התאונה, הן בתחום הנפשי והן בתחום האורתופדי, קשה היה להלום, בלשון המעטה, כי מדובר היה בנזק של "מה בכך", אשר אדם סביר לא היה תובע בגינו. עוד הדגיש בית המשפט, כי יש להבדיל בין אירוע הנזק לבין היקפו, וכאשר התגלה הנזק שוב, אין להמתין לגיבושו במלוא היקפו.  

כמו כן, בית המשפט ציין כי ממילא אין להאריך את תקופת ההתיישנות לעשר שנים, כאשר המועד האחרון להגשת התביעה הוא שבע שנים מיום הגילוי, אלא רק במקרים בהם הנזק התגלה למעלה משלוש שנים לאחר שהוא התרחש בפועל, המועד האחרון להגשת התביעה הוא עשר שנים מיום התרחשות הנזק.  

לכן, קבע בית המשפט כי סעיף 89(2) לא בא להאריך את תקופת ההתיישנות אלא ההיפך הוא הנכון, הסעיף מגדיר גבול עליון של עשר שנים

זאת ועוד, בית המשפט העליון ציין כי הטענה לתחולת סעיפים 15 ו-16 לחוק ההתיישנות, מנוגדת לממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי, אשר שמע את הראיות בנקודה זו. בית המשפט הדגיש, כי הוכח שפסק הדין משנת 2015 נשלח למערער שלוש פעמים בדואר רשום, ועל כך העידו בין היתר, שלושה אישורי מסירה חתומים. כמו כן, חזקה כי המצאה בדואר רשום תיחשב ככזו שבוצעה, אם המען על המכתב היה כשורה ודמי המשלוח שולמו, וזאת בהתאם לסעיף 57ג(1) לפקודת הראיות

בבית המשפט המחוזי נקבע פוזיטיבית, כי פסק הדין נמסר לידי התובע ביום 24 בינואר 2016. כמו כן, בית המשפט ציין כי אין להתערב בממצאי העובדה והמהימנות שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי.  

בית המשפט העליון קבע, כי נוכח התאריך בו הומצא פסק הדין למערער, על פי קביעת בית המשפט המחוזי, ועד להגשת כתב התביעה, כבר חלפה תקופת ההתיישנות.  

לפיכך ציין בית המשפט העליון, כי הוא אינו נדרש לטענת המשיבים לפיה אין תחולה לסעיף 15, כיוון שהמערער הפגין זלזול בהליכי בית המשפט וישן על תביעתו, ובנוסף לכך, מחיקת או הפסקת התובענה הייתה מסיבות שבשליטתו

סוף דבר, בית המשפט העליון דחה את הערעור וחייב את המערער לשאת בהוצאות המשיבות בסך של 10,000 שקל.  

__________

הכותב הינו מייסד ושותף במשרד ג'ון גבעהדר עורכי דין ומגשרים