המחוזי: עצירה זמנית בצד הדרך, כאשר הרכב מונע, אינה בגדר שימוש ברכב מנועי לפי חוק הפלת"ד

המחוזי: עצירה זמנית בצד הדרך, כאשר הרכב מונע, אינה בגדר שימוש ברכב מנועי לפי חוק הפלת"ד

בית המשפט ציין כי צורות שימוש אשר אינן נופלות בדרך טבעית בגדרו של המונח "נסיעה", ואינן נזכרות במפורש בחוק, אינן באות בגדר שימוש ברכב

בבית המשפט המחוזי בחיפה, בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, נדון ערעורם של כרים סלמאן עבוד (המערער 1) ושל מנורה מבטחים ביטוח (המערערת 2) אשר יוצגו על ידי עו"ד מיכל הבר-אפק ואח' כנגד מחמד הזימה ג'אנם (המשיב 1) אשר יוצג על ידי עו"ד סלמאן גאנם ואח' וכנגד מגדל חברה לביטוח (להלן: המשיבה 2) אשר יוצגה על ידי עו"ד נאדר אליאס ועו"ד שירין אליאס. פסק הדין ניתן בפברואר 2020, מפי השופטת בר זיו אב"ד, השופטת אטיאס והשופטת העמיתה שטמר.

מדובר בערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בעכו, אשר ניתן ביולי 2019, בתביעת המשיב 1 (המשיב) לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו עקב תאונת דרכים.

בשנת 2016 אירעה תאונת דרכים בעת שהמשיב נהג ברכבו והסיע את בתו. בשלב מסוים של הנסיעה, עצר המשיב בצד הדרך ובתו ירדה מן הרכב כדי לקנות דבר מה בחנות סמוכה; או אז הגיע ממול במהירות גבוהה רכב שבו נהג המערער 1 (להלן: המערער), סטה ממסלול נסיעתו, ופגע בעוצמה ברכבו של המשיב אשר נהדף למרחק רב. כתוצאה מכך, נחבל המשיב ופונה ממקום התאונה לבית החולים, שם אובחן כסובל משברים בצלעות ואושפז למשך שישה ימים.

המחלוקת העיקרית בין הצדדים בבית משפט השלום, הייתה בין המשיבה 2 (מגדל), אשר ביטחה את רכבו של המשיב, לבין המערערת 2 (מנורה), אשר ביטחה את הרכב הפוגע. המחלוקת הייתה בנוגע לחבות בפיצוי לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (החוק).

בית משפט השלום קיבל את תביעת המשיב והטיל את החבות לתאונה על מנורה, מבטחת הרכב הפוגע.

המערערים טענו כי בית משפט השלום שגה בכך שהטיל את החבות על מנורה, שכן, המשיב היה בגדר משתמש ברכב חונה. וביתר פירוט, רכב המשיב היה במצב של עצירה זמנית במהלך הנסיעה; מדובר היה בעצירה קצרה ומנוע הרכב המשיך לפעול; הנסיעה טרם הסתיימה והרכב אמור היה להמשיך בנסיעה למטרות תחבורה לאחר חזרת בתו של המשיב.

מנגד, מגדל טענה כי גם אם תתקבל טענת המערערים בעניין השימוש ברכב, הרי שבהיעדר קשר סיבתי משפטי, דין הערעור להידחות על הסף. עוד טענה מגדל, כי רכב המשיב לא קיים את הרכיב של שימוש ברכב, שכן, התאונה התרחשה בעת שהרכב היה בעצירה מוחלטת, בחניה מותרת שלא יצרה סיכון תחבורתי, בזמן שבלם היד היה מורם והמשיב ישב ברכבו והמתין לבתו.

לאחר שמיעת טענות הצדדים, קבע בית המשפט כי דין הערעור להידחות.

תחילה, ציין בית המשפט כי לאחר תיקון מספר 8 לחוק, אין עוד נפקות להבחנה בין "שימוש עיקרי" ל"שימוש לוואי" אשר נועדה להרחיב את הגדרת המונח "שימוש ברכב", וכי צורות שימוש אשר אינן נופלות בדרך טבעית בגדרו של המונח "נסיעה", ואינן נזכרות במפורש בחוק, אינן באות בגדר שימוש ברכב.

עוד הוסיף בית המשפט, כי השהייה ברכב חונה כשלעצמה, אינה באה בגדר שימוש ברכב, גם כאשר הרכב עמד במקומו בהמתנה לנסיעה שתבוא, כל עוד לא החלו בנקיטת צעדים אקטיביים לשם תחילת הנסיעה.

במקרה הנדון, הרכב לא היה דומם, המשיב היה עדיין חגור בחגורת בטיחות, והעצירה נועדה להיות עצירה קצרה, ולא ממושכת. עם זאת, קבע בית המשפט כי זמן ההמתנה ברכב לא היה תלוי במשיב, אלא במשך הזמן שנדרש לבתו להשלים את קניותיה.

זאת ועוד, בית המשפט קבע כי המשיב חנה במקום מותר, ישב ברכבו והאזין לרדיו, באופן שלא ניתן היה לומר כי נסע ברכב או כי פעולתו מצויה במתחם הסיכון התעבורתי של השימוש ברכב. עוד קבע בית המשפט, כי המתנתו של המשיב ברכב, עם מנוע מופעל, והאזנה לרדיו אינה מהווה חלק אינטגרלי ממהלך הנסיעה, אלא להיפך. המשיב החנה את רכבו במקום מותר, ועצירת הרכב, גם אם המנוע היה מופעל, אינה נופלת בדרך טבעית בגדרו של המונח "נסיעה".

יתרה מכך, בית המשפט הדגיש כי לא התקיים במקרה הנדון מבחן הקשר הסיבתי המשפטי בין השימוש הנטען לבין הנזק, ואין לבחון את מבחן הקשר הסיבתי גם בעת יישום ההגדרה הבסיסית.

סוף דבר, בית המשפט דחה את הערעור וחייב את מנורה לשלם למגדל הוצאות משפט בסך של 7,500 שקל.

** עד למועד כתיבת שורות אלה, לא ידוע אם הוגשה בקשת ערעור לבית המשפט העליון

___________________

הכותב הינו מייסד ושותף במשרד ג'ון גבע–הדר עורכי דין ומגשרים