חברת הביטוח חויבה בתשלום תגמולי ביטוח בשיעור יחסי / עו"ד ג'ון גבע

חברת הביטוח חויבה בתשלום תגמולי ביטוח בשיעור יחסי / עו"ד ג'ון גבע

הכשרה טענה כי אין כיסוי ביטוחי לאירוע התאונה מאחר שמי שנהג ברכב בקרות התאונה הוא נהג שלא היה מורשה לנהוג ברכב על פי הוותק המינימלי שנקבע בפוליסה, ותק של ארבע שנים לפחות

בבית משפט השלום בתל אביב-יפו נדונה תביעתה של קל אוטו שירותי מימון (1998) (התובעת), אשר יוצגה על ידי עו"ד מאיר דואל כנגד קובי אלון (הנתבע 1) אשר יוצג על ידי עו"ד קרן עמנואל חליפה וכנגד הכשרה חברה לביטוח (הנתבעת 2) אשר יוצגה על ידי עו"ד לירון אוליאל. פסק הדין (תא"מ 15040-01-18) ניתן בינואר 2020, מפי השופט נצר סמארה.

בפני בית המשפט הונחה תביעה לחיוב הנתבעים בפיצוי כספי בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב על רקע תאונת דרכים.

תאונת הדרכים התרחשה בשנת 2017, בין כלי רכב שבעת התאונה היה בבעלות התובעת (להלן: רכב התובעת) לבין כלי רכב, שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 (להלן: נהג הרכב) ומבוטח על ידי הכשרה בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: רכב הנתבעים).

המחלוקת בין הצדדים היא לעניין קיומו או היעדרו של הכיסוי הביטוחי מטעם הכשרה.

הכשרה טענה כי אין כיסוי ביטוחי לאירוע התאונה מאחר שמי שנהג ברכב בקרות התאונה הוא נהג שלא היה מורשה לנהוג ברכב על פי הוותק המינימלי שנקבע בפוליסה, ותק של ארבע שנים לפחות.

מנגד, נהג הרכב טען כי לא ידע על ההגבלה האמורה בפוליסה, כיוון שלא נמסרה לו הודעה על כך. עוד טען, כי הנטל להוכיח שההגבלה נמסרה לו או שהייתה לו מודעות לגביה, הוא על הכשרה כמבטחת. יובהר, כי נהג הרכב ביסס טענתו על פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין פיקאלי.

לאחר שמיעת טענות הצדדים ובחינת הראיות בתיק, פסק בית המשפט כי דין התביעה להתקבל.

תחילה ציין בית המשפט, כי על פי לשון הפוליסה, הייתה הגבלת ותק נהיגה של ארבע שנים לסוג הרכב המבוטח. עם זאת, במועד קרות התאונה, נהג הרכב היה בעל ותק נהיגה של כשמונה חודשים בלבד לסוג הרכב המבוטח. בהתאם לכך, קבע בית המשפט כי נהיגתו של נהג הרכב אינה עונה לתנאי הגבלת ותק הנהיגה שבפוליסה.

הסוגייה בה בית המשפט צריך היה להכריע היא בשאלה האם התנאי בדבר הגבלת ותק הנהיגה שבפוליסה, לפיו אין כיסוי ביטוחי לנזק שייגרם לרכב המבוטח או לרכב צד ג', הוא תנאי מקדים לכיסוי ביטוחי, או שמא, אמצעי להקלת סיכון שאז ניתן יהיה לקבוע פיצוי יחסי.

בית המשפט ציין, כי עד לאחרונה הפסיקה התאפיינה בשתי גישות: הגישה הראשונה ראתה בהגבלות מסוג זה כתנאי מקדים לתחולת הפוליסה. כלומר, תנאי שאם לא התקיים בנסיבות המקרה הספציפי, אז נשלל הכיסוי הביטוחי.

הגישה השנייה ראתה בהגבלות מסוג זה כאמצעי להקלת סיכון ותגמולי הביטוח ישולמו לאחר הפחתה יחסית בשיעורם, לפי הייקור בפרמיה שהיה נדרש בעקבות הגדלת הסיכון, בכפוף לכך, שמבוטח סביר לא היה מתקשר בחוזה הביטוח ללא אותו אמצעי, אף לא בעד שום פרמיה, כאמור בסעיף 18(ג)(2) לחוק חוזה הביטוח.

עוד הוסיף בית המשפט, כי ביוני 2019, יצא תחת ידו של בית המשפט העליון פסק הדין בעניין פיקאלי, שם נקבע שנהיגה של נהג בלתי מורשה על פי פוליסת הביטוח, מבחינת גילו ומבחינת ותק נהיגתו, אינה שוללת אוטומטית את הכיסוי הביטוחי לתאונת דרכים שבה היה מעורב הנהג, וישנו כיסוי ביטוחי חלקי לפחות, בכפוף לכך שלא היה מדובר במרמה של בעל הפוליסה.

במקרה הנדון, בית המשפט קבע כי הכשרה לא עמדה בנטל השכנוע להראות את כוונת המרמה של מבוטחה לפי סעיף 18(ג)(1) לחוק חוזה הביטוח, שכן לא  הביאה כל ראיה המעידה כי רכישת הביטוח עם התנאי של ותק נהיגה של ארבע שנים לסוג הרכב המבוטח נעשתה כדי לשלם פרמיה זולה יותר, מתוך ידיעה ברורה כי מי שעמד לנהוג ברכב אינו עונה להגדרה שבפוליסה.

סוף דבר, בית המשפט חייב את הכשרה לשלם לתובעת סך של 17,677 שקל, בניכוי הפרשי הפרמיה שהיו משולמים אם המבוטח היה רוכש ביטוח מתאים לוותק נהיגתו של נהג הרכב ובניכוי ההשתתפות העצמית המתאימה לאותה הפוליסה.

כמו כן, בית המשפט חייב את נהג הרכב לשלם לתובעת את ההפרש בין סכום התביעה לבין הסכום המוסכם.

עד למועד כתיבת שורות אלה, לא ידוע אם הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.

_____________________

הכותב הינו מייסד ושותף במשרד ג'ון גבע-הדר עורכי דין ומגשרים