יישום הלכת פיקאלי גם בעניין צד שלישי וחיוב המבטחת באופן מלא / מאת עו"ד ג'ון גבע

יישום הלכת פיקאלי גם בעניין צד שלישי וחיוב המבטחת באופן מלא / מאת עו"ד ג'ון גבע

בית המשפט קבע כי אין בטענה כי מדובר בתובע צד ג' כדי לשנות מהקביעה המשפטית המהותית בדבר קיומו של כיסוי ביטוחי הן כלפי המבוטח והן כלפי צד ג' אשר ניזוק על ידי המבוטח

בבית משפט השלום בתל אביב – יפו נדונה תביעתו של אבישי עובדיה (התובע) אשר יוצג על ידי עו"ד זבולון שמאלוב כנגד מגד חביבאללה (הנתבע 1), כנגד פרחי חביבאללה (הנתבע 2) וכנגד איילון חברה לביטוח (הנתבעת 3) אשר יוצגה על ידי עו"ד אור מזעקי. פסק הדין ניתן בפברואר 2020, מפי סגן הנשיא, השופט אילן דפדי.

בפני בית המשפט הונחה תביעה לפיצוי בגין נזקים אשר נגרמו בתאונת דרכים משנת 2019. התביעה הוגשה נגד נהג רכב הנתבעים – הנתבע 1, כנגד בעל רכב הנתבעים – הנתבע 2, וכנגד הנתבעת 3 (איילון), חברת הביטוח אשר ביטחה את רכב הנתבעים בזמן הרלוונטי.

בדיון שנערך, הודיע התובע כי לא עלה בידיו לבצע מסירה לנתבעים 1 ו-2 ולכן הוא ביקש למחוק אותם מן התביעה.

בכתב התביעה, טען התובע כי רכב הנתבעים אשר נסע בנתיב שמימינו, ביצע פניית פרסה פתאומית ופגע ברכבו. בהסתמך על חוות דעת שמאי שצורפה על ידי התובע, הועמד סכום התביעה על סך של 10,277 שקל המורכב מנזק לרכב בסך של 9,277 שקל ועלות שכר טרחת שמאי בסך 1,000 שקל.

איילון טענה כי דין התביעה נגדה להידחות בשל היעדר כיסוי ביטוחי, שכן, על פי תנאי הפוליסה, על נהג הרכב המבוטח להיות מעל גיל 30, ובפועל נהג הרכב היה בגיל 21 בעת התאונה.

מנגד, התובע היפנה לפסק הדין של העליון בעניין פיקאלי, וטען כי לאור ההלכה שנקבעה בו, יש לדחות את טענת איילון להיעדר כיסוי ביטוחי. עוד הוסיף התובע, כי אין מקום אפילו להפחית את סכום תגמולי הביטוח בגין החמרת הסיכון, כיוון שאיילון לא הוכיחה במקרה הנדון קיומה של החמרה.

לאחר שמיעת טענות הצדדים, קבע בית המשפט כי דין התביעה להתקבל.

תחילה, ציין בית המשפט את פרשת פיקאלי, שם חברת ביטוח טענה להיעדר כיסוי ביטוחי כיוון שבעת התרחשות התאונה הרכב היה נהוג בידי נהג צעיר מהגיל המותר על פי הפוליסה. בדעת רוב, נקבע בעליון  כי אי העמידה במגבלת הגיל אינה שוללת את קיומו של הכיסוי הביטוחי אלא מהווה "החמרת סיכון" כמשמעה בסעיף 18 לחוק חוזה הביטוח, אשר מזכה את המבוטח בתגמולי ביטוח מופחתים. ובלבד, שאין מדובר בכוונת מרמה של המבוטח לפי סעיף 18(ג)(1) לחוק או במצב בו המבטח הסביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ידע מראש על השינוי, וזאת בהתאם לסעיף 18(ג)(2) לחוק.

בית המשפט ציין כי איילון לא טענה בדיון לקיומה של מרמה וממילא לא הוכיחה טענה זו. עוד ציין בית המשפט, כי איילון לא התייחסה כלל ולא הוכיחה את ההחמרה בסיכון מצידה, אשר הייתה יכולה להצדיק תשלום מופחת של תגמולי ביטוח.

עוד הוסיף בית המשפט, כי הלכה פסוקה היא, שנטל ההוכחה בכל הנוגע לקיומה של פוליסה חלופית, כמו גם בכל הנוגע לסטנדרט המקובל אצל מבטח סביר במקרה של החמרת סיכון – מוטל על חברת הביטוח.

זאת ועוד, בית המשפט התייחס לטענת איילון לפיה בעניין פיקאלי המערער היה המבוטח ואילו במקרה הנדון, מדובר היה בתובע צד ג', וקבע כי אין בטענה זו כדי לשנות מהקביעה המשפטית המהותית בדבר קיומו של כיסוי ביטוחי הן כלפי המבוטח והן כלפי צד ג' אשר ניזוק על ידי המבוטח.

יתרה מכן, בית המשפט התייחס לשאלת האחריות וציין כי התובע שנהג ברכב התייצב למסירת עדות. עם זאת, איילון בחרה שלא לחקור את התובע ואף לא דאגה לזמן את הנתבעים לעדות, וזאת למרות שהצליחה לבצע מסירה של מכתבה בו הודיעה למבוטחים על הסרת הכיסוי הביטוחי.

לפי כל המובא לעיל, בית המשפט קיבל את התביעה וחייב את איילון לשלם לתובע סך של 10,277 שקל בתוספות הוצאות משפט ושכר טרח עו"ד.

** עד למועד כתיבת שורות אלה, לא ידוע אם הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי

___________________

הכותב הינו מייסד ושותף במשרד ג'ון גבע–הדר עורכי דין ומגשרים