מי אחראי לנזקים שנגרמו כתוצאה מנפילת עץ / מאת עו״ד ג׳ון גבע

מי אחראי לנזקים שנגרמו כתוצאה מנפילת עץ / מאת עו״ד ג׳ון גבע

בית המשפט צריך היה להכריע היא בשאלה האם הנזקים שנגרמו למבוטחה של מנורה, נגרמו כתוצאה מרשלנותם של הנתבעים, ואם התשובה חיובית, האם יש למבוטח אחריות תורמת לאחר שחנה במקום בו חנה

בבית משפט השלום בקריות נדונה תביעתה של מנורה מבטחים לביטוח (התובעת) כנגד ד' וי' (הנתבעים). שמות באי כוח הצדדים לא צוינו בפסק הדין (תא"מ 31087-12-18) אשר ניתן בינואר 2020, מפי הרשמת הבכירה יונת הברפלדאברהם.

בפני בית המשפט הונחה תביעת שיבוב נגד הנתבעים על סך של 55,750 שקל, עקב נזקים שנגרמו לרכב, שבוטח על ידי מנורה, כתוצאה מנפילת עץ אשר היה נטוע בשטח הנתבעים.

מנורה טענה, כי העץ אשר נפל על הרכב המבוטח היה נטוע בשטח הנתבעים, אשר התרשלו בתחזוקתו ובכך גרמו לנזק.

מנגד טענו הנתבעים, כי הנזק נגרם כיוון שהמבוטח חנה במקום אסור לחניה, מתחת לעץ. עוד טענו הנתבעים, כי דאגו לתחזק את העצים, לקבע אותם, להסיר מפגעים, טיפלו בעצים כראוי, נקטו בכל אמצעי הזהירות הדרושים וקיימו את חובת הזהירות שהוטלה עליהם.

הסוגייה בה בית המשפט צריך היה להכריע היא בשאלה האם הנזקים שנגרמו למבוטחה של מנורה, נגרמו כתוצאה מרשלנותם של הנתבעים, ואם התשובה חיובית, האם יש למבוטח אחריות תורמת לאחר שחנה במקום בו חנה.

לאחר שמיעת טענות הצדדים ועיון בכתבי הטענות ובסיכומי הצדדים, קבע בית המשפט כי דין התביעה להתקבל.

תחילה ציין בית המשפט, כי מנורה הצליחה להוכיח את האירוע ואף הוכיחה כי שילמה למבוטחה את הסכום הנטען על ידה.

לאחר מכן ציין בית המשפט, כי על פי הפסיקה, חלה חובת זהירות מושגית על בעל מקרקעין, ונפילה פתאומית של עץ מקימה חזקת רשלנות כנגד בעל המקרקעין. לפיכך, עליו הנטל לסתור את טענת הרשלנות.

בהתאם לכך, ציין בית המשפט כי העץ היה שתול במקרקעין הנתבעים, ולכן הייתה להם חובת זהירות מושגית. עם זאת, על הנתבעים היה להוכיח כי אין להם חובת זהירות קונקרטית. כלומר, על הנתבעים היה מוטל הנטל לסתור את חזקת הרשלנות שקמה מעצם נפילת העץ.

בית המשפט ציין, כי הנתבעים לא עמדו בנטל ההוכחה אשר הוטל עליהם ולא הצליחו להוכיח כי לא התרשלו.

וביתר פירוט, על פי עדותם של הנתבעים, העץ שנפל היה כבן 50 שנה. כמו כן, הנתבעים אישרו כי העץ לא טופל מעולם על ידי איש מקצוע כלשהו. בנוסף לכך, הנתבע העיד כי עוד קודם למקרה, פנה לקק"ל בדרישה להוריד חלק מהעצים, בטענה כי הם עלולים להוות סיכון, אך דרישתו סורבה ואף הוצא דוח שמאי בעניין.

עוד הוסיף בית המשפט, כי הנתבעים היו יכולים לצפות את הנזק אשר קרה, שכן מדובר היה בעץ מבוגר, שעל פי הנתבעים מעולם לא טופח ונגזם. בהתאם לכך קבע בית המשפט, כי ניתן היה לצפות כי העץ יגדל, ענפיו יהיו כבדים יותר ויישברו במוקדם או במאוחר.

יתרה מכך, בית המשפט ציין כי חובתם של הנתבעים הייתה לגזום את ענפי העץ, וזאת כדי למנוע את שבירתם, כפי שקרה בפועל. עוד הוסיף בית המשפט, כי על הנתבעים היה לצפות שלאור גילו של העץ והיעדר טיפול שוטף בו, יתרחש האירוע שקרה.

בית המשפט הדגיש, כי אין הבדל אם מדובר בנתבע פרטי או ברשות מקומית, שכן לכל אדם או גורם ישנה אחריות על אשר נמצא בשטחו, ולכל אדם או גורם ישנה חובה לעשות כל אשר ניתן כדי למנוע כי הנטוע בשטחו יפגע בצדדים שלישיים שונים. אמנם בית המשפט הדגיש, כי אין לצפות שמידת הטיפול והביקורת של אדם פרטי יהיו כשל רשות מקומית, אך עם זאת, במקרה הנדון לא בוצע גיזום ולו פעם אחת במשך 50 שנה, ואף לא בדיקת מומחה.

לבסוף התייחס בית המשפט לטענת הנתבעים, לפיה יש להטיל על מבוטחה של מנורה אחריות תורמת, וקבע כי גם אם חנה מבוטחה של מנורה במקום אסור, הרי שאותו נזק יכול היה לקרות בעת שנסע בכביש או בעת שהולך רגל היה עובר במקום. לפיכך דחה בית המשפט את טענת הנתבעים וקבע כי חנייתו של מבוטחה של מנורה במקום אסור לחניה אינה מהווה אשם תורם, כאשר אותו הנזק יכול היה להיגרם גם אם היה נוסע בכביש בעת שנפל העץ.

לפי כל המובא לעיל, בית המשפט קיבל את התביעה וחייב את הנתבעים לשלם למנורה סך של 55,750 שקל, בתוספת שכר טרחת עו"ד.

עד למועד כתיבת שורות אלה, לא ידוע אם הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.