על מי חלה התיישנות בביטוח ומה מעמדו של מבטח משנה / מאת עו"ד ג'ון גבע

על מי חלה התיישנות בביטוח ומה מעמדו של מבטח משנה / מאת עו"ד ג'ון גבע

בית המשפט הדגיש, כי דחייה על הסף של תביעה, לרבות דחייה על הסף מחמת התיישנות, היא צעד חריג וקיצוני שיש להפעילו בזהירות רבה, על מנת שלא לפגוע בזכות הגישה לערכאות, שהיא זכות יסוד חוקתית

בבית משפט המחוזי בתל אביב-יפו נדונה תביעתה של הפניקס חברה לביטוח, אשר יוצגה על ידי עורכי הדין יורן גיל ויובל שמיר ממשרד יגאל ארנון ושות' כנגד Infrassure Ltd, אשר יוצגה על ידי עורכי הדין דוד זילר, ד"ר סער פאוקר וספיר חלימה ממשרד הרצוג, פוקס, נאמן ושות'. פסק הדין (תא 23416-03-18) ניתן בדצמבר 2019, מפי השופט גרשון גונטובניק.

הפניקס ביטחה תאגיד שביצע פרויקט בנייה גדול (להלן: "המבוטח") בביטוח סיכונים. נוכח היקף הכיסוי הביטוחי, התקשרה התובעת עם שמונה מבטחי משנה ובהם, הנתבעת. בשנת 2012 הודיע המבוטח על שלוש תביעות בקשר לביצוע הפרויקט. הפניקס הודיעה על כך למבטחי המשנה, אשר מינו מומחים מטעמם והחל משא ומתן לפשרה, שבסופה הגיעו הצדדים להסכמה על אודות שיפוי בסך 57,081,981 שקל. כל מבטחי המשנה חתמו על ההסכם, למעט הנתבעת. בשל כך, הגישה הפניקס תביעה כנגד הנתבעת.

מנגד, הנתבעת הגישה בקשה לסילוק התובענה על הסף. לטענתה, היה על המבוטח להגיש תביעה לבית המשפט בשנת 2015 כדי שהיא לא תתיישן, שכן, תקופת ההתיישנות עמדה על שלוש שנים, וזאת בהתאם לסעיף 18 להסכם הפוליסה.

לאחר שמיעת טענות הצדדים, דחה בית המשפט את הבקשה לסילוק התובענה על הסף. תחילה, הדגיש בית המשפט, כי דחייה על הסף של תביעה, לרבות דחייה על הסף מחמת התיישנות, היא צעד חריג וקיצוני שיש להפעילו בזהירות רבה, על מנת שלא לפגוע בזכות הגישה לערכאות, שהיא זכות יסוד חוקתית.

בנוסף ציין בית המשפט, כי בחינת טענת ההתיישנות יוצאת מנקודת הנחה כי האמור בכתב התביעה נכון ומוכח, אולם אם ההכרעה בשאלת ההתיישנות מצריכה הכרעות עובדתיות, לא ניתן להכריע בה בשלב מקדמי, אלא יש לנהל לשם כך תהליך הוכחות.

עוד הוסיף בית המשפט המחוזי, כי במקרה הנדון חל סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח (להלן: "החוק"), אשר קובע כי תקופת התיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים. בנוסף לחוק, גם פוליסת הביטוח המדוברת קבעה תקופת התיישנות בת שלוש שנים. עם זאת, בית המשפט ציין, כי יש לקחת בחשבון גם את הוראות סעיף 39 לחוק, אשר קובע כי תקופת ההתיישנות בת שלוש שנים ניתנת להתניה, ובלבד שמדובר בהתניה לטובתו של המבוטח.

בהתאם לכך, בית המשפט קבע, כי יש לראות בחיוב מצב דברים בו הצדדים לפוליסת הביטוח מנהלים משא ומתן לשם יישוב המחלוקות ביניהם, ועושים זאת גם אם תקופת ההתיישנות חולפת, מתוך הסכמה כי ככל שלא יעלו המגעים יפה, לא יהווה הדבר מכשול מפני בירור המחלוקות בבית המשפט. כלומר, זהו ביטוי לכוחו של המבטח לסייג את תקופת ההתיישנות ובלבד שהדבר נעשה לטובת המבוטח.

כמו כן, המחוזי הדגיש כי אימוץ גישה דווקנית בעניינים אלה עלול לגרום לסרבול שאינו נדרש,  שכן, מבוטחים ייאלצו לפנות לבית המשפט גם במקרה בו קיים סיכוי ממשי להגעה לפשרה, תוך הכבדה מיותרת על הצדדים ועל המערכת השיפוטית.

עם זאת, בית המשפט הדגיש כי מצב הדברים הופך מורכב יותר שעה שהמבטחת התקשרה עם מבטחי משנה,  שכן, מבחינה נורמטיבית הוראות חוק הביטוח אינן חלות על חוזים לביטוח משנה. זאת, משום שלא מתקיימים פערי הכוחות המובנים בין המבטחים למבוטחים הרגילים, אשר מצדיקים רגולציה מתערבת במערכת היחסים החוזית.

במקרה הנדון, הפניקס טענה כי מדובר בביטוח משנה פקולטטיבי, שבמסגרתו למבטחת המשנה נתונה החירות לבחור אם ליטול על עצמה את הסיכון או לא. בביטוח משנה כזה מבטחת המשנה מקבלת החלטה חיתומית הדומה לזו שמקבלות מבטחות בביטוח רגיל. כמו כן, הנתבעת שקלה את השיקולים הנלווים לביטוח והחליטה לספק שירותי ביטוח משנה.

בשל כך, הסוגייה שעמדה בפני בית המשפט המחוזי היא בשאלה: האם במסגרת זו יש להכיר בהסתמכות המבקשת על כך שתקופת הביטוח תעמוד על שלוש שנים, ושהפניקס לא תוכל להאריך את משך הביטוח נוכח מגעים שתנהל עם המבוטח במערכת היחסים שבינה לבינו?

בית המשפט המחוזי קבע כי ההכרעה בשאלה זו צריכה להישמע לאחר בירור התובענה לגופה, משום שלצד השאלות המשפטיות אשר עולות בהקשר זה, יש לבחון גם את התנהלות הנתבעת, כלומר, זוהי סוגיה אשר כללה גם מרכיב עובדתי.

סוף דבר, בית המשפט המחוזי  קבע כי הבקשה אינה עמדה באמות המידה המוקפדות המאפשרות סילוק על הסף בשלב זה ולכן דחה את בקשת הנתבעת. כמו כן, בית המשפט חייב את הנתבעת לשאת בהוצאות הפניקס בסך כולל של 9,500 שקל.