קיפול מראת הרכב אינה בגדר שימוש ברכב מנועי לפי חוק הפלת"ד / מאת עו״ד ג׳ון גבע

קיפול מראת הרכב אינה בגדר שימוש ברכב מנועי לפי חוק הפלת"ד / מאת עו״ד ג׳ון גבע

בית המשפט ציין כי כדי לקבוע שפעולת קיפול מראה מהווה שימוש ברכב מנועי, מסוג ירידה מן הרכב, יש לקבוע תחילה שהתאונה התרחשה במהלך תנופת הירידה

בבית המשפט השלום בנצרת נדונה תביעתו של רמי שייך (התובע), אשר יוצג על ידי עו"ד עוזי יוספין, כנגד הפניקס (הנתבעת), אשר יוצגה על ידי עו"ד גסאן אגבאריה ואח'. פסק הדין (ת"א 33885-03-19) ניתן בדצמבר 2019, מפי השופטת אוסילה אבואסעד.

התובע פתח בהליך משפטי נגד הנתבעת (הפניקס) אשר ביטחה את רכבו בביטוח חובה, בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו, באירוע שהתרחש באוקטובר 2019, המהווה לטענתו תאונת דרכים.

לטענת התובע, בתום נסיעה פרטית שביצע, החנה את רכבו ברחוב מגוריו. מדובר ברחוב צר בו חונים רכבים משני צדי הכביש. כדבר שבשגרה, נוכח רוחבו הצר של הרחוב, ומפאת חששו של התובע מפני פגיעה ברכבו החונה על ידי רכבים חולפים, התובע נהג להסיט ולקפל את מראת רכבו. במקרה הנדון, בעת שקיפל את מראות הרכב, איבד התובע את שיווי משקלו, ספג מכה חזקה מהרכב בבית החזה, ונפל לכביש (האירוע).

הסוגייה בה בית המשפט צריך היה להכריע היא בשאלה, האם ניתן להכניס את האירוע לגדר הגדרת המונח "תאונת דרכים" בחוק הפיצויים.

לאחר עיון בטענות הצדדים, הוראות הדין והפסיקה הרלוונטית, קבע בית המשפט כי האירוע שבמסגרתו נפגע התובע, לא עונה על ההגדרה הבסיסית של תאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים, ועל כן, דחה את התביעה.

בית המשפט ציין, כי כדי לקבוע שפעולת קיפול מראה מהווה שימוש ברכב מנועי, מסוג ירידה מן הרכב, יש לקבוע תחילה שהתאונה התרחשה במהלך תנופת הירידה. בנוסף לכך, לעניין גבולותיה של פעולת הירידה, קבע לאחרונה בית המשפט העליון, בעניין פלוני, כי "הכניסה אל הרכב מתחילה עם תחילת המגע הפיסי בין הנכנס לבין הרכב" ואילו הירידה ממנו, מסתיימת "כאשר רכש היורד עמידה יציבה מחוץ לרכב".

באותו עניין פלוני, קבעה השופטת וילנר, כי לא כל הפעולות הנעשות בטרם רכש היורד עמידה יציבה מחוץ לרכב, או בטרם סגר את דלתות הרכב, מהוות חלק מפעולת הירידה. לפיכך, הציעה השופטת וילנר להוסיף למבחן הטכני, הבוחן האם הפעולה הנדונה מצויה בתוך מתחם השימוש ברכב או מחוצה לו, את המבחן המהותי.

במסגרת המבחן המהותי הוצע להחיל שני תנאים מצטברים נוספים, לפיהם ככל שהפעולה הנדונה שהביאה לקרות האירוע מצויה בתוך מתחם השימוש ברכב, כלומר, בין תחילתו של המגע הפיסי עם הרכב לבין עמידה יציבה מחוצה לו וסגירת דלתו, יש להמשיך ולחלץ מבין הפעולות המבוצעות בגדר מתחם זה את אותן הפעולות החיוניות במובן הפיסי לכניסה לרכב או לירידה ממנו, המהוות חלק טבעי ואינטגרלי של שימושים מוכרים אלה.

בית המשפט ציין, כי במקרה הנדון מספיק היה להשתמש במבחן הטכני, שכן סיום הנסיעה, ביצוע החניה, דימום המנוע, יציאתו של התובע מהרכב, סגירת הדלת, ועמידתו היציבה מחוץ לרכב, הפסיקו את השימוש ברכב עוד בטרם קיפל התובע את המראה. בהתאם לכך, בית המשפט קבע כי כבר בשלב הזה, וללא צורך בבדיקת המבחן המהותי שנקבע בהלכת פלוני, ניתן היה לקבוע כי אין מדובר בתאונה שאירעה במהלך הירידה מהרכב.

עם זאת, הדגיש בית המשפט כי גם אם בוחנים את המקרה על פי המבחן המהותי, הרי שפעולת קיפול המראה אינה פעולה חיונית במובן הפיסי לירידה מהרכב, שכן תנופת הירידה יכלה למעשה להסתיים בלי לבצע פעולה של קיפול מראה, להבדיל מפעולת סגירת הדלת למשל, שהיא חלק בלתי נפרד מהירידה מהרכב.

לפי כל המובא לעיל, בית המשפט קבע כי בהתאם למבחני הפסיקה, ובשים לב למובן הטבעי של המונחים "ירידה" ו"החנייה" שבחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (החוק), הרי שבמעמד אירוע התאונה לא נעשה "שימוש" של התובע ברכבו. ירידתו מן הרכב כבר הסתיימה והושלמה לפני התאונה, הרכב עמד במצב של חניה מוחלטת במועד התאונה, ולכן אין מדובר בתאונה שהתרחשה במהלך השימוש ברכב מנועי.

סוף דבר, בית המשפט פסק, כי האירוע הנטען על ידי התובע אינו עונה על ההגדרה של תאונת דרכים לפי החוק ודחה את התביעה.

עד למועד כתיבת שורות אלה, לא ידוע אם הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.

_________________

הכותב הינו מייסד ושותף במשרד ג'ון גבעהדר עורכי דין ומגשרים