פוליסה - ינואר 2019

16 / 2019 ינואר פוליסה www.polisa.news עמדת בתי המשפט השונים בעניין הכיסוי הביטוחי בעת נהיגה ללא רישיון נהיגה כמעט כל אדם בר דעת מודע לאיסור הפלילי על נהיגה ללא רישיון (א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] ועל 10 נהיגה. האיסור מופיע בסעיף פיו: “לא ינהג אדם רכב מנועי אלא אם הוא בעל רישיון נהיגה תקף לרכב מאותו סוג, שניתן על פי פקודה זו, ולא ינהג אדם אלא בהתאם לתנאי הרישיון זולת אם פוטר מחובת רישיון נהיגה ובמידה שפוטר”. כאשר אנו עוברים מהתחום הפלילי אל תחום דיני הביטוח, נמצא, לפחות על הנייר, כי חברות הביטוח פטורות, כאשר נהג אשר היה מעורב בתאונת דרכים נהג ללא רישיון נהיגה. על פי הפוליסה התקנית, המנויה בתקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תנאי חוזה לביטוח חובה של רכב , והרלוונטית לנזקי גוף: “מבטח פטור מחבותו לפי 2010- מנועי) תש”ע פוליסה זו אם הנוהג ברכב לא היה בעל רישיון נהיגה בר-תוקף בישראל לנהיגת כלי רכב מסוג כלי הרכב המבוטח, ובאופנוע – בעל רישיון נהיגה בדרגה המתאימה לנפח המנוע או הספקו; לעניין סעיף קטן זה לא יראו הפרה של תנאי מתנאי רישיון הנהיגה כנהיגה בלא רישיון נהיגה בר-תוקף”. עם זאת, הפוליסה לא פוטרת מחבות כאשר: “...הנוהג ברכב היה בעל רישיון נהיגה בר-תוקף כאמור בסעיף קטן (א), במועד כלשהו במשך החודשים שקדמו למועד 24 קרות תאונת הדרכים, ובלבד שבעת קרות מקרה הביטוח לא היה פסול מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה כאמור לפי הוראות שבחיקוק, פסק דין, החלטות בית משפט או רשות מוסמכת אחרת”. גם כאשר מעיינים בפוליסה הרלוונטית לביטוח מקיף ונזקי צד שלישי, המנויה בתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), , ניתן לראות הוראה דומה לזו שצוטטה לעיל מהפוליסה 1986- תשמ”ו התקנית הרלוונטית לנזקי גוף. ) לחוק פיצויים 3(7 להוראות אלה מצטרפת הוראה המנויה בסעיף (להלן: “חוק הפיצויים”) לפיה 1975- לנפגעי תאונות דרכים, תשל”ה נפגע שנהג ברכב כשאין לו רישיון לנהוג בו, למעט רישיון שפקע מחמת אי תשלום לחוק ההוצאה לפועל, 1’ אגרה או מחמת הגבלה שהוטלה לפי פרק ו אינו זכאי לפיצויים לפי החוק. 1967- התשכ”ז ההוראות בהן דנו לעיל הן ברורות ומפורטות דיין, אך נראה כי פסיקת בית המשפט, בסוגיית הכיסוי הביטוחי במקרים של נהיגה ללא רישיון, אינה אחידה ולא אחת – מפתיעה. תארו לכם מצב עניינים שבו אדם נוהג ללא רישיון נהיגה, נקלע לתאונת דרכים שנגרמו בה נזקי גוף ו/או רכוש ומחליט לתבוע את חברת הביטוח שלו. חברת הביטוח מנערת חוצנה מהמבוטח מכיוון שנהג ללא רישיון, אך כאשר הסוגיה מגיעה לדיון בבית המשפט, נקבע לא פעם, כי על חברת הביטוח לשלם למבוטח. ניתן לחלק את הסיבות לפסיקה מן הסוג שהוצג לעיל לשתיים. הסיבה הראשונה נוגעת להבחנה בין עניין שבגינו נהג המבוטח , מהותי ללא רישיון (שלילה זמנית על ידי קצין משטרה, שלילה במסגרת החלטה שיפוטית או כתוצאה משיטת הנקודות ועוד) ובין פגם פורמלי- (כמו אי תשלום אגרה, אי תשלום קנסות, הטלת עיקול אדמיניסטרטיבי על רישיון הנהיגה ועוד) אשר אינו מהווה אינדיקציה בנוגע לכושר הנהיגה בית (נשיא אהרן ברק של המבוטח. עמד על ההבחנה הנ”ל השופט ) בהתייחסו אל סעיף 1( גרינברג כתוארו אז) בפרשת המשפט העליון ) לחוק הפיצויים: 3(7 ) מגלם תפיסה בסיסית, ולפיה אין זה מוצדק להקנות למי 3(7 “סעיף שיוצר סיכונים מיוחדים בדרכים את האפשרות לחסות תחת כנפי החוק והסדרי החבות והפיצוי המיוחדים שהוא יצר. ודוק, א לתקנות 172 השערתנו היא, כי עקב ביטול תקנה התעבורה, שקבעה בעבר את קו “פרשת המים” בין פגם טכני למהותי בנהיגה ללא רישיון, הפסיקה העתידית בנושא תתחשב בנסיבות כל מקרה ותהפוך, באופן טבעי, למגוונת ושונה ממקרה למקרה ומערכאה שיפוטית אחת לאחרת מאת עו”ד ג’ון גבע בעמוד הבא