פוליסה - ינואר 2019

26 / 2019 ינואר פוליסה www.polisa.news שנה - הזדמנות 37 ) מלאו החודש 1981 – לחוק חוזה הביטוח (תשמ”א לבחון מספר נקודות בו. ראשית אציין כי מדובר בחוק צרכני מתקדם במאה שעברה) בו רשאית המדינה 80- (ובוודאי לתחילת שנות ה להתגאות. בבסיסו התפיסה, שבחוזה ביטוח לא נקשרים שני צדדים שווים, אלא מבטח מתוחכם ומולו מבוטח שאינו כזה. לכן מצא המחוקק לנכון להעדיף בעניינים שונים את המבוטח על פני המבטח.  אבל הניסיון שנצבר מלמד שגם בחוק חוזה הביטוח יש עניינים הדורשים תיקון. להלן אפרט מספר עניינים אותם לדעתי יש לתקן. עקב קוצר היריעה לא אעסוק בחסרים מהותיים נוספים, כמו העדרן של הגדרות בחוק דוגמת “נזק”. • נפתח בנושא ההתיישנות. ככלל, לתביעות ביטוח תקופת התיישנות לחוק), עם סטייה בביטוחי אחריות 31 מקוצרת בת שלוש שנים (סעיף המשלבת בין תקופת התיישנות רגילה למקוצרת, שהצריכה גם היא פרשנות משפטית. לא רק זאת, אלא שהחוק מחמיר עם המבוטחים, כאשר את תקופת ההתיישנות בחוק מונים מיום קרות מקרה הביטוח (בחוק ההתיישנות - מונים מהיום שבו נולדה עילת התובענה). לעניין זה, ראה להלן דיון בשאלת בסיס הביטוח. קודם כניסת החוק לתוקפו חלה על תביעות ביטוח תקופת התיישנות רגילה, ו”השמיים לא נפלו” (הייתי שם). אמנם המבטחים שפעלו בשוק המקומי ביקשו בשנים שקדמו לחוק לקצר את תקופת ההתיישנות לשנים עשר חודשים, אך בפועל לא עלה הדבר בידם (ע”ע ״חוזה נפרד״). תקופת התיישנות בת שלוש השנים היוותה פשרה בין שבע שנים לשנה אחת. לתקופת התיישנות המקוצרת בביטוח מספר סיבות שמקורן היסטורי, כמו הטענה כי קיים קושי לשמור לאורך זמן מסמכי ביטוח ומידע, וככול שחולף הזמן, כן תקשה על המבטח ההתמודדות עם המבוטח או התובע בתביעתם. נימוק נוסף הוא בצורך של המבטח לשמור עתודות לתביעות. במילים פשוטות, המחוקק הפך, בחוק צרכני, “בעיה” של איני רואה סיבה מדוע לא 2019 המבטח ל”בעיה” של המבוטח. בשנת יחול על תביעות ביטוח הדין הכללי להתיישנות, הן למועד תחילת מניין הימים והן למשך התקופה. מניסיוני, חלק מהמבוטחים כלל אינו מודע לקיומה של תקופת התיישנות מקוצרת וזה סובר כי היא נעצרת עם הגשת תביעה למבטח. ממש לא. • ומכאן לבסיס הביטוח בביטוחי אחריות. נראה שבחוק נפלה טעות עת את המילים: “מקרה הביטוח חל 65 מנסחיו כללו בחלקו השני של סעיף ביום שבו נולדה עילת החבות האמורה”. במילים אחרות, החוק מכיר בבסיס ביטוח אחד – “מועד אירוע הנזק”. היות שבפועל קיימים בסיסי נוספים כיסוי (העיקרי שבהם - “מועד הגשת התביעה”) נאלצה מערכת המשפט לנקוט לוליינות משפטית על פיה לפנינו סעיף דיספוזיטיבי (עליו ניתן להתנות). אם אכן הסעיף הוא דיספוזיטיבי, מדוע נכלל בחוק? האם כברירת מחדל? ספק. הגיעה העת למחוק מסעיף את המילים “מקרה הביטוח חל ביום שבו נולדה עילת החבות 65 האמורה”. • יש ואת הקושי המשפטי לא יצר המחוקק, אלא מערכת המשפט. כך מולרם מערכות שינוע והרמה ואח’ נגד ביטוח 1228/08 אירע בע”א עת פסק בית המשפט העליון חקלאי אגודה שיתופית בע”מ ואח’ כי ביטוח אחריות אינו חל על חבות בגין נזקים תוצאתיים, אלא אם הוסכם אחרת. ומה הבסיס להחלטת בית המשפט? “...דרישה זו אינה שרירותית אלא משקפת את הייחוד שבנזק מסוג זה. גישה זו נשענת על היגיון כלכלי, שכן היקף הנזק העקיף או התוצאתי אינו ברור מראש ועשוי להתבטא בשיעור גבוה. ברי שגודל מרכיב הסיכון משפיע על שיעור תשלום הפרמיה. לכן, יש לציין מפורשות בחוזה הדורש מסוימות וגמירת דעת, אם מכסה הוא נזק תוצאתי”. אפשר שבית המשפט לא אחריות מוסכם מראש היה ער לכך שענייננו בביטוח אחריות בו גבול מבוטח רוכש ביטוח עקב חשיפה לנזק כספי בפניו הוא ניצב. בבסיס וכי פעולתה של חברת ביטוח – אי ודאות. זו ציפור נפשו של הביטוח. לא רק זאת, אלא שחוק שבבסיסו מתן עדיפות למבוטח החלש - הפך בפסק הדין לכזה המעדיף את המבוטח החזק (לו תנאי ביטוח רחבים) הוא שיצר את התקדים, ראוי בית המשפט העליון על פני החלש. היות ש כי יצוין בחוק שביטוח אחריות חל גם על חבותו של המבוטח בקשר עם נזקים תוצאתיים. • ואסיים בדעה אישית – לאחר חוק חוזה הביטוח, המסמך הביטוחי/ וחוזר 1998 משנת המפקח על הביטוח משפטי החשוב ביותר הוא חוזר . חוזרים אלה קובעים שעל מבטח המבקש 2002 משלים לו משנת לדחות חבותו, לנמק הדחייה, לעשות כן בהזדמנות הראשונה, וזה יהיה מנוע להעלות בהמשך טיעונים נוספים, אלא אם נוצרו לאחר אותו מועד או לא היה ביכולתו לדעת אותם. מה פשוט מזה? לא פלא שחוזר זה של רשויות הפיקוח אומץ על ידי בתי המשפט במעמד שווה ערך לתקנה. אך מקומו הטבעי של החוזר הוא בחוק עצמו. הדבר, כך יש לקוות, ימנע פסיקה מאבחנת. מחשבות על חוק חוזה הביטוח מדובר בחוק צרכני מתקדם, בוודאי לזמנו, אך הניסיון שנצבר מלמד שגם בחוק חוזה הביטוח יש עניינים הדורשים תיקון, למשל, תקופת ההתיישנות המקוצרת מאת עו”ד אורי אורלנד