פוליסה - ינואר 2019

32 / 2019 ינואר פוליסה www.polisa.news עוד קדנציה של כישלון שהיה ידוע מראש בעשור האחרון אנו עדים להתפתחות המטאורית של הרפואה, שאמנם עולה כסף רב, אך מרפאה חולים, מקטינה כאב וסבל ומאריכה תוחלת חיים. ככל שההצלחה של הרפואה תגדל, המוטיבציה של התעשייה הרלוונטית להמשיך ולהשקיע בפיתוח הטכנולוגיה תגדל אף היא, וכך אנו עדים לגלגל שמתגלגל: ההשקעות גדלות, הטכנולוגיה מתקדמת ותוחלת החיים עולה וחוזר חלילה. מהעובדות הללו אנו למדים שהבעיה העיקרית של מערכת הבריאות בישראל ובעולם כולו היא משאבים, כסף לעוד רופאים, לעוד תשתית ולטכנולוגיה יקרה. אבל עקב כך שכמות המשאבים מוגבלת, אנו מוצאים עצמנו, פעם אחר פעם, רצים אחרי הזנב של עצמנו ומטפלים בבעיות הרפואיות של אתמול ולא בבעיות הרפואיות של המחר ואפילו לא באלה של היום. אחד המכשולים העיקריים שמונע מקובעי המדיניות לטפל בבעיות האמיתיות של מערכת הבריאות היא תפיסת “השוויון”, שמהווה תפוח אדמה חם בידי כל פוליטיקאי ותיק או מתחיל כאחד. הצעד הראשון שעל קובעי המדיניות לעשות הוא להסביר לציבור שאין שוויון. זה לא יפה להגיד את זה, זה לא פופולרי לטעון את זה, אבל זו האמת. ואולי כפי שנראה בהמשך, זה אפילו בסדר. תפקידה של הממשלה לעשות הכל על מנת להבטיח את הרפואה המיטבית והמתקדמת ביותר לכלל הציבור, אבל כאמור, היא לעולם לא תוכל להגיע לפסגה. תמיד תהיה רפואה יותר טובה, תרופות מתקדמות יותר וטכנולוגיות חדישות יותר שהממשלה לא תוכל להציע חינם אין כסף לכלל הציבור. מאחר שהציבור חכם ונבון ויודע, ומאחר שהציבור מבין שאת הרפואה הכי טובה ואת הטכנולוגיה הכי מתקדמת לא יוכל לקבל רק באמצעות הרפואה הציבורית, פורחת בישראל תעשייה גדולה, מודרנית וחשובה של ביטוחים רפואיים פרטיים. הביטוח הפרטי מהווה למעשה מקור כספי לרפואה שאינה נמצאת בסל הבריאות – גם טכנולוגיות שלא כלולות בסל וגם אופן מתן שירות שאינו כלול בסל, למשל בחירת רופא. נכון להיום, בגלל תפיסת עולם אסטרטגית שגויה ופחדנית של מקבלי ההחלטות, שתי המערכות הללו, הפרטית והציבורית, נפרדות זו מזו, מתחרות זו בזו ומזיקות זו לזו. הגיע הזמן להבין, שמדובר במערכת אחת, בציבור אחד, בעם אחד וברפואה אחת. הגיע הזמן למצוא את הדרך לעשות שימוש במיליארדי השקלים שנמצאים היום בקופת הביטוחים הפרטיים - שימוש בתוך מערכת הבריאות הציבורית. אולי יהיה פחות שוויון, אבל בטוח שתהיה יותר רפואה לכולם. הבטיח אבל לא קיים: שר הבריאות יעקב ליצמן תורים לרופאים לא התקצרו, מצוקת האשפוז לא נפתרה, זמני המתנה בחדרי מיון לא טופלו, רפואה בפריפריה לא השתפרה, כמות רופאים לא גדלה. איך משלבים את הכסף הפרטי בתור המערכת הציבורית? מגדירים רופאים ספציפיים ומאפשרים להם לעשות שימוש בתשתיות של המערכת הציבורית על מנת לתת שירות במימון פרטי. לדוגמה, ולא רק, רופא מנתח נמצא בשיא 67 או 65 שיוצא לגמלאות בגיל כושרו בדרך כלל. במקום שיפסיק לנתח או ילך לנתח במערכת הפרטית, נאפשר לו להישאר בבית החולים הציבורי ולנתח חולים פרטיים על חשבון חברות הביטוח. וזו רק דוגמה אחת. יש עוד דרכים רבות לקצר תורים לרופאים שאינם מנתחים, לקצר תורים לבדיקות הדמיה, ואפילו להוזיל עלויות של תרופות יקרות, אם נשכיל לשלב בין כסף ציבורי לפרטי ונפסיק לפחד מהמילה שוויון. שהוא אולי פוליסה בסיפא לרשימה זו אני מבקש להודות לעיתון הפלטפורמה היחידה שמוכנה לפרסם את הדעות הלא פופולריות שלי ואת הביקורת הקשה שלי על מערכת הבריאות בישראל ללא כל צנזור. עיתון שמציין עשרים וחמש שנה של תרומה חשובה לתעשיית הביטוח, עיתון שנותן את הבמה החופשית לכל העושים במלאכה ומאפשר החלפת דעות והצגה אמיתית וללא משוא פנים של המתרחש בתעשייה החשובה הזו. תודה למשפחת לביא היקרה ולכל הצוות המקצועי והמסור של פוליסה. מאת ד”ר אודי פרישמן • קדנציה שנייה של ליצמן כשר הבריאות מסתיימת בקול ענות חלושה • מה שהיה זה מה שנותר וכנראה שזה גם מה שיהיה, אם לא תהיה הבנה שהשינוי צריך להיות אסטרטגי ולא טקטי • שר הבריאות היה עסוק בתפל, בשולי, ולא השכיל להבין את הבעיות האמיתיות של מערכת הבריאות ולהתמודד איתן שר הבריאות הבטיח אבל לא קיים: תורים לרופאים לא התקצרו, מצוקת האשפוז לא נפתרה, זמני המתנה בחדרי מיון לא טופלו, רפואה בפריפריה לא השתפרה, כמות רופאים לא גדלה