פוליסה - ינואר 2019

34 / 2019 ינואר פוליסה www.polisa.news אשם תורם בביטוח? עדיין ממתינים להלכה בעליון הכשרה חברה לביטוח בע”מ נ’ ישראל פוליקוב 2843/18 בעקבות: רע”א ) (י. עמית, י. וילנר. ד. מינץ). 15.10.18( פי.וי.בי הדבקות נ’ 8898/06 , בפרשת פי.וי.בי הדבקות (רע”א 2008 בשנת חוות דעת ולפיה, לדעתו, אין להחיל היועץ המשפטי לממשלה ) נתן מגדל בביטוח את תורת האשם התורם, וכי המקרה היחידי שבו ניתן לפטור 56/77 כליל מבטח מחבותו, הוא כפי שנקבע בעניין סטארפלסט (ע”א ) כאשר קיימת בפוליסה תניה המחייבת לה נסיונל נ’ סטרפלסט תעשיות נקיטת אמצעי זהירות והמבוטח הפר אותה ברשלנות רבתי, תוך מצב סובייקטיבי של פזיזות או אי אכפתיות. חוות דעת זו של היועמ”ש (שלדעתנו נוקטת גישה “הכל או לא כלום”, שכן ית המשפט העליון בניגוד לרוחו של חוק חוזה ביטוח) לא נדונה בב הצדדים הגיעו לידי פשרה ובקשת רשות הערעור נמשכה. מאז פרשת פי.וי.בי הדבקות, לא באה בפני בית המשפט העליון שוב סוגיית האשם התורם בביטוח. למרות זאת, נראה היה שבעקבות חוות דעת זו המבטחים ממעטים או נמנעים מלהעלות טענת אשם תורם בתביעות ביטוח. והנה, לאחרונה, נתן בית המשפט העליון פסק דין בעניין פוליקוב בו עלתה שאלת האשם התורם ונקבע בו כי זוהי סוגיה פתוחה שטרם הוכרעה. בית המשפט העליון דן בשאלה: האם יש לפטור מבטח מחבותו כלפי צד שלישי על פי פוליסת רכב צד ג’ (רכוש), כאשר המבוטח נהג ברכב בעת התאונה תחת השפעת אלכוהול? שלוש קביעות נקבעו בפסק הדין: א. העדר חריג נהיגה בשכרות בפוליסה התקנית מהווה הסדר שלילי, הן בשל לשון הפוליסה והן לאור תכליתה הצרכנית. ב. אין לומר שנהיגה בשכרות מהווה גרימת מקרה הביטוח במתכוון או כי לא קרה מקרה ביטוח. זוהי שאלה עובדתית שנדונה ונדחתה בבית משפט השלום ג. בשאלה האם נהיגה בשכרות, המהווה למצער רשלנות רבתי מצד המבוטח, מצדיקה מתן פטור מלא או חלקי מחבות המבטח, קבע בית המשפט כדלקמן: בנוגע לפטור מלא, קבע בית המשפט, כי אין מקום להרחיב את אמות המידה של פסק דין סטארפלסט למקרים בהם אין תניה מפורשת המחייבת את המבוטח לנהוג זהירות. אין מקום לתת פטור גורף למבטח כשהמבוטח נהג ברשלנות רבתי, אם הצדדים לא כללו תניה מפורשת בעניין זה בפוליסה. שאלה אחרת היא, האם ניתן לפטור את המבטח חלקית – תוך החלת הדוקטרינה של אשם תורם ביחסי מבטח מבוטח? : יעל וילנר בשאלה זו, לדעת השופטת “אף אם קיימת אפשרות עקרונית להחלתהדוקטרינה ביחס לחוזה ביטוח, ואיני קובעת מסמרות בסוגיה נכבדה זו, אין לעשות כן במקרה בו הצדדים לא כללו תניה מפורשת בפוליסה לפיה על המבוטח חלה חובת זהירות” לפסק 44 (סעיף הדין). הערות בעקבות פסק הדין: בית המשפט העליון טרם הכריע בשאלה האם הדוקטרינה של האשם התורם חלה בתביעות ביטוח, שכן כאמור נקבע “ואיני קובעת מסמרות בסוגיה נכבדה זו”. למרות זאת קבע בית המשפט, שכדי להצליח בטענת אשם תורם בביטוח יש צורך בסעיף מפורש בפוליסה, המחייב זהירות. שאלה היא האם זוהי אמרת אגב, אשר אינה חלק מההכרעה המחייבת של פסק הדין (רציו), או שמא קביעה מחייבת. ייתכן שמכיוון שלא נערך דיון בשאלת האשם התורם בערעור זה, הקביעה בדבר הצורך ב”תנית זהירות” הינה אמרת אגב. יתרה מכך ובכל הכבוד, הדוקטרינה של אשם תורם חוזי אינה דורשת קיומו של סעיף מפורש בחוזה, המחייב לנקוט זהירות. אם תאמר אחרת, היה מדובר בהפרת תנאי חוזי ולא היה צורך בייבוא אל תוך דיני החוזים, של התורה הנזיקית של אשם תורם. ), בו קבע לראשונה בית המשפט העליון 3912/90 (ע”א Eximin בעניין את תחולת האשם התורם בדיני חוזים, חילק בית המשפט העליון את האחריות בין הצדדים לחוזה, לא בשל סעיף מפורש בחוזה אלא מכוח הדין הכללי: “אין ספק כמובן, שחלוקתהאחריות בענייננו עולה בקנה אחד עם עקרונות של מוסר, צדק ואי עשיית עושר שלא כדין, שהמשפט הישראלי בכלל ודיני החוזים (ובכלל זה חוזי מכר) בפרט שואבים מהם. כאשר שניים גרמו לנזק, אין זה הוגן ואין זה מוסרי שהאחד יישא במלוא נזקו של האחר. אמנם, בעניין סטרפלסט, הפוליסה כללה סעיף המחייב את המעביד לנקוט אמצעי זהירות להגנה על עובדיו. אולם מדובר בסעיף כללי וסתמי שאין בו אפילו הכוונה מספקת לשאלה מהי רמת הזהירות הנדרשת לפסק הדין , מאת השופט 5 ’ ממעביד על פי פוליסת הביטוח (ראה ס .) אהרן ברק ואולם, בפסקי הדין שדנו באשם התורם בתביעות ביטוח, התנהגות המבוטח נחשבה כהתנהגות רשלנית ללא סעיף מפורש בפוליסה, אלא כהפרת חובת הזהירות הקבועה בדין הכללי, וכאשר זו חרגה באופן ניכר מסטנדרט הזהירות הסביר באותן נסיבות. מאת עו”ד פגי שרון לאחרונה, נתן בית המשפט העליון פסק דין בעניין פוליקוב בו עלתה שאלת האשם התורם ונקבע בו כי זוהי סוגיה פתוחה שטרם הוכרעה העולמי, ממשרד עוה”ד לויתן, שרון ושות’ AIDA עו”ד פגי שרון, נשיאת ארגון

RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=