פוליסה - ינואר 2019

44 / 2019 ינואר פוליסה www.polisa.news התכנון הפיננסי נכנס לזירה שכלל לא הוגדרה על ידי הרגולציה ממונה על רשות שוק ההון ביטוח כ דורית סלינגר לאחרונה, בעת כהונת , עלה הדיון על מעורבות הרגולטור בשוק והפך לשיח תוקפני וחיסכון ואולי אפילו מתלהם. במאמר זה לא אתייחס למספר הטיוטות והחוזרים שהופקו על ידי הרשות כל חודש (שימו לב לשקט היחסי בחודשים האחרונים), אלא דווקא לצד העקרוני של הסדרת השוק מהמבט ההיסטורי וכיצד הוא משתלב בנושא התכנון הפיננסי כמובן. , פוליסה שנים בתחום החיסכון הפנסיוני, כבקשת 25 לא אוכל לסכם עקב קוצר היריעה, אך אציין כי מתחילת שנות התשעים, המדינה יוצאת אט אט מאחריותה לדאוג לחוסך באופן פרטני ודואגת יותר לטפל ב”מגרש המשחקים” - בשוק הפיננסי פנסיוני עצמו. במבט לאחור ניתן לראות כי לפני שנת המדינה דאגה לתשואה מובטחת ובעצם 1990 סבסדה את החיסכון בפוליסות, קרנות הפנסיה ובעבר גם קופות גמל על ידי אג”ח מיועדות. במקביל עובדי המדינה וגופים נתמכים זכו Defined לפנסיה תקציבית מבוססת זכויות ( ) ללא האפשרות להשפיע או benefits להתערב בשיקולי המעסיק, ארגון העובדים או המדינה (למעט בכירים ומביני דבר). השינוי הגדול החל בשנות התשעים כאשר המדינה יצאה לאט לאט מרוב התחייבויותיה הפיננסיות והחוסך הופנה לנהל את כספי חסכונותיו הפנסיוניים בשוק ההון ללא כלים שיסייעו לו לקבל החלטה נכונה ומתאימה עבורו. פוליסות העדיף של שנות התשעים, שהיו מוצר “מתקדם”, הן דוגמא לכלי חיסכון כזה שממש לא הותאם לגיל או להעדפות החוסך, עם מנגנון ביטוח חיים שלא ממש הועיל לחוסך לאורך זמן ובנוסף לכך לא אגף שוק לממונה על סמט ציפי היה מובן או שקוף לאזרח. עם מינויה של (לפני שהפך לרשות) החל האוצר בתהליך משרד האוצר ב והביטוח ההון אגרסיבי של התערבות בשוק ופעל בכמה מישורים לייצר תחרותיות ושקיפות תוך הפחתת התלות של האזרח במדינה והעברת ההחלטות חויב 2000 לגבי החיסכון ארוךהטווחלחוסך עצמו. בחוקההסדריםבשנת החוסך להחליט מראש על הפניית כספים לחיסכון הוני או קצבתי. בשנת גם 2005 חויב החוסך להחליט באיזה מסלול השקעה יבחר ובשנת 2004 , עם תיקון 2008 באיזה מוצר. תהליך זה לא חף מפטרנליזם, כך שבשנת לחוק הפיקוח כבר חויב האזרח לחסוך לקצבה (למעט חלק מהפיצויים 3 יוצאלאווירהעולםגםצו הרחבהלפנסיה 2008 שניתן למשוךכהון). בשנת חובה לשכירים כך שהחוסך מחויב לחסוך לפנסיה ואחר כך גם מה שהופך המגדיל ומגדיר את שיעור החיסכון, אליו מצטרפת החקיקה 16 לתיקון בתחום פנסיית חובה לעצמאיים. באופן כללי מגמת השינוי מתחדדת ) כאשר מכלול חוקי הפיקוח על שירותים 2005( לאחר וועדת בכר פיננסיים מחליפים את חוק הפיקוח על עסקי ביטוח. החוסך נאלץ לבחור גוף ומוצר פנסיוני ולבסוף גם מלווה (סוכן) ללא הכנה או הכשרה בנושא. לאור האמור לעיל, אנו עדים לתהליך אבולוציוני שעובר החוסך עצמו המטיל עליו להחליט מי יטפל בו, באיזה מוצר ובאיזו רמת סיכון כאשר במקביל אין לו כמעט כל הכשרה לקבל החלטות בתחום. אני לא נכנס לשאלה העקרונית האם כוונת האוצר הייתה נכונה ועל הצורך בחינוך פיננסי במקביל לתהליך שהתוותה. האוצר כן יצר כלים להשוואה, טכנולוגיות מתקדמות לטובת החוסכים אך לא ממש טיפל ביכולת של האזרח לקבל החלטה מושכלת. האוצר כמובן לא התעלם ממי שמטפל בחוסכים וכן נוצרו מנגנונים של חיזוק בעלי הרישיון בהדרכה ובהסמכה משמעותית יותר. במקביל להסמכה גם הורחב הפיקוח וכרגיל אצל רגולטור בירוקרטי גם הרבה ניירת ומסמכים שהחוסך לא ממש קורא. הכוונות תמיד טובות, ולראייה המסלקה הפנסיונית והר הביטוח הם אכן כלים טובים ומתקדמים אך היישום בשטח ארוך ומייגע ואיני רואה איש מקצוע שמסתמך רק על המסלקה הפנסיונית לניתוח התיק הפנסיוני של הלקוח. אך עד כאן לגבי העבר ומה שיותר חשוב זה מה יקרה בעתיד. האוצר חילק את שוק בעלי הרישיון הנותנים שירות ליווי פנסיוני ליועצים “אובייקטיביים” ולסוכנים בעלי זיקה. לכאורה אם הציבור אינו בעל מיומנות וידע פנסיוני משמעותי היועצים הפנסיוניים אמורים היו להפוך לגורם המרכזי בשוק. בפועל רוב מערכות הייעוץ בבנקים לא ממש הצליחו להביא לקוחות לאורך זמן ומנגד סוכנים בעלי מאת ברק אצילי בעמוד הבא • מתחילת שנות התשעים המדינה יוצאת מאחריותה לדאוג לחוסך ודואגת לטפל ב”מגרש המשחקים” • מתכנן פיננסי מקדים את הרגולציה ונמצא בחוד החנית של נותני השירותים הפיננסיים והפנסיוניים • איגוד המתכננים הפיננסיים יוצר רגולציה פנימית טובה ורחבה עוד יותר משל הגדרות בעל רישיון של האוצר הכותב הוא יו”ר איגוד המתכננים הפיננסיים

RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=