פוליסה - ינואר 2019

9 / 2019 ינואר איך אדם שקול, שעובד בעתון כמו הארץ, עם תנאים סוציאליים, מוערך • ובעל משפחה (אישה ובעת ההיא 50- מאוד על ידי מעסיקיו, בן קרוב ל שלושה ילדים), שאין מאחוריו גב כלכלי, והוא אינו “הבן של...”, מחליט לעשות מעשה ולעזוב את הביטחון הכלכלי ולצאת להרפתקה של הוצאת עיתון פרטי שאינו נתמך על ידי אף גוף פיננסי? שנים, היה אז מקום עבודה 13 : אכן, עיתון הארץ שבו עבדתי במשך לביא מצוין. זכיתי שם ליחס מצוין והוגן וחשבתי ששם אסיים את הקריירה העיתונאית שלי, שהתחילה למעשה בבית הספר הטוב ביותר לעיתונות ז”ל. אבל ככל שחלפו השנים, התחלתי אבנרי אורי אצל העולם הזה - ב לחוש שבמידה מסוימת מיציתי את עצמי, שאני רוצה לעשות משהו נוסף בחיים. קשה לי להשיב מהיכן לקחתי את האומץ לעזוב אכסניה טובה ומבוססת כמו עיתון הארץ, שאני חושב עד היום שהוא העיתון היומי הטוב ביותר בישראל, אבל עשיתי זאת. סיפרתי לגיטה אשתי, שניהלה , שאני רוצה לעזוב את העיתון בית הלוחם אז את מחלקת הפיזיותרפיה ב ולהקים משהו עצמאי. הייתי בטוח שאתקל בסירוב מכל אותם שיקולים שהעלית. הופתעתי לקבל ממנה תשובה חיובית. היא אמרה שחשוב מאוד שאעשה את מה שאני רוצה, כדי להיות שלם עם עצמי. “נצליח להתמודד עם אובדן ההכנסה המובטחת ממשכורתך בהארץ. אני אעבוד קשה יותר כפיזיותרפיסטית ונצליח לצוף מעל פני המים. העיקר שתהיה שלם עם עצמך ולא תחוש שפספסת משהו בחיים”, היא אמרה. ) וביקשתי מ.פ. , מו”ל הארץ, שוקן עמוס עם התמיכה הזו פניתי לשוקן ( לצאת לשנת חופשה ללא תשלום. קיבלתי תשובה חיובית, למרות שהמדיניות בהארץ הייתה שלא לאשר חופשות ללא תשלום. ועם יד על הלב - לא היו לך רגעי חרטה על הצעד שעשית? • היו. ודאי שהיו. ההתחלה הייתה קשה. לא היה קל לחדור לענף לביא: הזה. היו בו ביטאונים מטעם, אבל לא היה עיתון מקצועי שכתב באופן עצמאי. במידה מסוימת המשכתי את מה שעשיתי בעיתון הארץ, אך מטבע הדברים שבעיתון מקצועי כמו פוליסה יכולתי להגיע למידע מעמיק יותר שלא יכול לעניין עיתון שעוסק בכלל הפרה שמחה להניק והעגל רצה לינוק , לגיליון המיוחד של לביא אריה ההחלטה לבחור בי כמראיין של , לא הייתה מקרית. פוליסה היא התקבלה במערכת פוליסה משום שאני הייתי אחד הכותבים שנים. 25 הראשונים שנרתמו לסייע לאריק בהוצאת העיתון לפני כשאריק סיפר לי לראשונה על כוונתו לפרושמעיתון הארץ שבו עבד שנה וזכה למעמד מקצועי מכובד, וללכת להרפתקה של 13 במשך הוצאת עיתון בענף הביטוח, הרמתי גבה. הזהרתי את אריק שזה , נשוי ואב לשלושה ילדים. 50- צעד מסוכן. הוא היה כבר קרוב ל אמרתי לו אז שיחשוב פעמיים בטרם הוא מסכן, לא רק את עצמו, אלא גם את משפחתו. למען האמת הייתי די סקפטי לגבי סיכויי ההצלחה של עיתון כזה, בגלל הכוחות שינסו לטרפד אותו. אבל אריק, כמו אריק, אמר שהחליט שהוא רוצה לעשות משהו אחר בחיים, עדיין בתחום העיתונות, אבל לא להמשיך כרגיל אלא לנסות משהו שיש בו יזמות. אריק שאל אם אהיה מוכן לסייע לו. אני הייתי באותן שנים כתב . ביקשתי זמן לחשוב ולקבל אחרונות ידיעות הרכב והביטוח של אישור מעורך מדור הכלכלה. הליך החושבים שלי היה קצר: הרעיון לכתוב בפוליסה קסם לי. ידיעות אחרונות - נאמן לתפיסת העיתונות ז”ל - דבק אז בקונספט שהיה נכון יודקובסקי דב של מורי ורבי לקהל קוראיו. איך אמר לי יודקובסקי כשהגעתי לידיעות מהעיתון (שגם אריק עבד בו בעבר)? “תשכח את הדרך שבה שער הכלכלי כתבת בשער. אצלנו אתה כותב כאילו אתה כותב לאימא שלך. מה שלא מעניין אותה, לא מעניין את העיתון. אם מקצצים את תקציב החינוך במיליארד שקל (או לירות, כבר איני זוכר). זה לא ממש מובן ומעניין. אצלנו תכתוב ידיעה כזו כך: “בשנה הבאה ילמדו בשתי משמרות בבתי הספר כי תקציב החינוך קוצץ במיליארד שקל” או: “בתי הספר יפסיקו לחלק שתייה חמה לתלמידים – בגלל קיצוץ של מיליארד שקל בתקציב החינוך”... אז בגלל הקונספט הזה של יודקובסקי, שלאורו פעלו העורכים, הצטברו אצלי ידיעות רבות בתחום הביטוח, שלא יכולתי לפרסמן. הן פשוט לא עניינו את אימא שלי... אבל רבות מהן היו ידיעות מצוינות שעניינו את העוסקים בתחום הביטוח, את עורכי הדין, רואי חשבון ומגזרים מקצועיים נוספים, שלא ממש נספרו בעתון שכיוון את פרסומיו ל”עמך”. גם עורך הכלכלה הבין את העניין והתיר לי להעביר חומרים כאלה לפוליסה, וכך נוצר חיבור שבו הפרה שמחה להניק והעגל כמובן רוצה לינוק. צחוק הגורל: לעיתים פרסמתי ידיעות באותו נושא, אבל ניסחתי אותן בצורות שונות בידיעות אחרונות ובפוליסה. למרות הבדלי התפוצה, הייתי מקבל יותר תגובות מהפרסום בפוליסה מאשר מהפרסום בידיעות אחרונות. והיו גם מקורות מידע שביקשו שהידיעה שהדליפו לי תפורסם דווקא בפוליסה. שנה, עד קצת 20 הרומן הזה ביני לבין פוליסה ואריק נמשך מעל .2013 אחרי פרישתי לגמלאות מידיעות אחרונות, בסוף שנת אגד המשכתי לכתוב לפוליסה, אבל אז הוצע לי לערוך את בטאון , והתברר שהעבודה הזו גוזלת את מירב זמני. הקשר ההדוק דרייבר ו שהיה לי עם ענף הביטוח החל מתפוגג אחרי שהפסקתי לכתוב לידיעות אחרונות וחשתי שתרומתי לפוליסה אינה ברמה שאני דורש מעצמי. אז הודעתי לאריק שאני פורש. גם העובדה שהעיתון החל להופיע פעמיים בשבוע (כיום כבר שלוש פעמים בשבוע), לעומת אחת לשבוע כשהצטרפתי כדי לסייע לאריק, הקשתה עלי. אבל הקשרים עם פוליסה ומשפחת לביא נמשכים. גם כיום, כשמגיע אלי סיפור טוב בתחום הביטוח, אני מעביר אותו, כתוב או . אורי לביא-פלג כחומר גלם, לעורך האחראי בעתון - הבן הממשיך - פוליסה ממשיך להיות עבורי “בית נופש” שבו אני מתאכסן לעיתים אם יש נושא חשוב שאני רוצה לכתוב עליו בתחום הביטוח. אז בוודאי תבינו עכשיו, למה דווקא אני נבחרתי לערוך את הריאיון הזה. בני ברק גילוי נאות 48 בעמוד