לקראת בחירות 2019: איך מעלים את מערכת הבריאות על פסי הבראה

___________________________________________________________________________________________

בעידן של חיבורים וחדשנות ושבירת מוסכמות, הגיע הזמן לחשוב על חיבור בין מערכת הבריאות הציבורית לביטוח הרפואי הפרטי. זו הדרך לשפר את השירות הרפואי לכלל הציבור ולהקטין את עלויות הבריאות

 

הבחירות מתקרבות וזו הזדמנות מצוינת להעלות על הסדר היום את הדבר החשוב ביותר לכולנו, הבריאות שלנו. אבל, כמו תמיד, הדבר החשוב הזה נדחק הצדה לשוליים, ומלבד כמה סיסמאות והצהרות חלולות לא נערך שום דיון ושום חשיבה רצינית על החיים שלנו.

הדבר בולט בעיקר במפלגתו החדשה של המועמד שרוצה בשינוי, בני גנץ. גם אצלו יש הרושם שנושא הבריאות נדחק לשוליים ולא באמת זוכה להתייחסות רצינית.

חדשות נוספות באתר

 

בחרתי ברשימה זו להציע למועמדים השונים ובעיקר לגנץ, את בראשי פרקים ובקיצור נמרץ, את הנקודות העיקריות שיש לעשות על מנת להעלות את מערכת הבריאות על פסי הבראה. זה שונה, זה יצירתי אבל זה יכול להצליח.

שמונה מיליארד שקל "ששוכבים על הרצפה" ורק צריך להרים אותם: הכי קל לתלות את חוליי מערכת הבריאות בחוסר תקציב. הגיע הזמן לומר אחת ולתמיד: הבעיה של המערכת היא לא חוסר תקציב אלא חוסר אסטרטגיה וחוסר ניהול. הביטוחים הפרטיים מגלגלים מחזור של שמונה מיליארד שקל, שמורחק ונדחק מהמערכת הציבורית כמי שדבק בו חולי. הגיע הזמן לשיתוף פעולה בין מערכת הבריאות הציבורית לכספים של מערכת הביטוח הפרטי – להכניס משאבים יקרים אלה למעגל הבריאות של הציבור. המתנגדים טוענים שזה יפגע בשוויון, התומכים אומרים שזה יגדיל את השוויון ואני אומר שבמקרה הזה השימוש במונח שוויון לא רלוונטי.

רפואת המחר היא בבית החולה: בקול תרועה גדולה קם בית החולים החדש באשדוד, שכבר היום קורס תחת נטל תקציב שחסר. אם הייתה אסטרטגיה ואם הייתה במערכת הבריאות ראייה לטווח הארוך, היה אפשר לקחת את הכסף הרב ששימש להקמת בית החולים ולפתח באמצעותו מערכת טיפול בית (Home care) מתקדמת, מודרנית, משוכללת, דיגיטלית, שהייתה משחררת מיטות אשפוז רבות, משפרת דרמטית את השירות לחולה ומצילה חיים. זה עוד לא מאוחר להבין שמערכת הבריאות של המחר היא בבית החולה ובקהילה, ואת המשאבים צריך לכוון לשם, לרפואה מתקדמת בקהילה, למוקדי מיון קדמיים, למרכזים לטיפולי יום ולרפואה מתקדמת בבית החולה. יש להשאיר את בתי החולים למקרים הקשים והמורכבים בלבד.

די עם הבזבוזים והכפילויות: תחרות זה דבר טוב אבל כאשר קופות החולים מתחרות בינן לבין עצמן ביישובים נידחים ובריכוזי אוכלוסייה קטנים בגלל העדר יד מכוונת של הרגולטור, זה כבר בזבוז. אין שום סיבה שבפריפריה וביישובים קטנים ובינוניים ייוצגו ארבע קופות עם ארבעה סניפים, ארבעה מכונים וארבע תשתיות כשבכולם חסרים רופאים, בעיקר מקצועיים, כי אין מספיק. יש להגביל את הבזבוז, לחלק את הפריפריה בין הקופות, לחסוך משאבים מיותרים אך בו זמנית לפקח על איכות השירות ועל זמינותו, כשבידו של הרגולטור יהיו מקל וגזר.

מעורבות התעשייה ערובה לשוויון בבריאות: מי שלא מבין שהגיע הזמן לחבר בין תעשיית הביטוח הרפואי הפרטי למערכת הציבורית, לא מבין לאן הולכת הרפואה. חיבור כזה פועל בהצלחה כבר שנים רבות. ביטוחי מנהלים, ביטוחי אובדן כושר עבודה אפילו קרנות הפנסיה הם חלק מתעשייה פרטית, אז למה לא בבריאות. שובר השוויון של מערכת הבריאות בעשור הקרוב היא הטכנולוגיה החדשה ובעיקר התרופות החדשות והטפולים הגנטיים. רוב התרופות והטיפולים נכנסים בסופו של יום לסל הבריאות באיחור של 3-5 שנים. הדרך ליהנות מהטכנולוגיה המתקדמת ומצילת החיים הזו, בחלון הזמן הזה, היא באמצעות ביטוח פרטי. על המדינה לעודד רכישת ביטוח פרטי לתרופות וטכנולוגיות מתקדמות, בדיוק כפי שהיא מעודדת רכישת ביטוח אובדן כושר עבודה או קרן פנסיה. מי שידו אינה משגת רכישת ביטוח פרטי, יקבל מתעשיית התרופות את התרופה הנדרשת מצילת החיים חינם אין כסף, עד שתוכנס לסל הבריאות. כמובן שההליך חייב להיות מוגדר ומפוקח, אבל בשיחות שהיו לי עם חלק גדול מראשי תעשיית התרופות בישראל, הכיוון חיובי והיוזמה מתקבלת באהדה.

סיעוד לכולם אפשרי גם אפשרי: האוכלוסייה מזדקנת, תוחלת החיים מתארכת, ואם לא נדאג היום לחולים הסיעודיים של המחר נמצא עצמנו בפני בעיה חברתית וכלכלית קשה מאוד בעוד שניים-שלושה עשורים. גם כאן הפתרון הוא חיבור בין פרטי לציבורי. זה הזמן להרחיב את הכיסוי שקיים בביטוח אובדן כושר עבודה ולהכניס לתוכו מרכיב סיעודי בביטוח, שההוצאה בגינו מוכרת לצורכי מס. ביטוח שילווה את המבוטח לא רק עד גיל הפנסיה אלא לכל ימי חייו. אין השקעה טובה יותר של המדינה בעתיד תושביה מאשר הפטור ממס שתיתן עבור מרכיב ביטוחי זה.

שקיפות זו לא מילה גסה: מערכת הבריאות במדינת ישראל היא אחת המערכות הבלתי שקופות שיש, ממש לא להאמין. הגיע הזמן לחשוף את המערכת לציבור. הגיע הזמן לקבוע נורמות שקיפות ולחייב את משרד הבריאות לפרסם נתוני תמותה ותחלואה ברמה של מחלקות ואולי אפילו ברמה של רופאים. אולי זה לא נעים ואולי בשלבים הראשונים זה יגרום למבוכה, אבל זה יהיה הדבר האמיתי שיכניס מוטיבציה ותחרות בריאה ואמיתית למערכת.

הגדלת כמות הרופאים: במשך שנים הגילדה הרפואית הגבילה את כמות הרופאים שמוכשרים במדינת ישראל ואת המחיר אנחנו משלמים היום. זה הזמן לעודד לימודי רפואה פרה קליניים במכללות ובאוניברסיטאות, כשהטובים יעברו לאחר שלוש שנים ללימוד רפואה. הלימודים הפרה קליניים יכולים להיות בסיס למקצועות נוספים כמו סיעוד, הוראה, טכנאות רפואית ועוד. בצורה כזו תינתן אפשרות לכל ישראלי שרוצה ומאמין בעצמו להתמודד על המקצוע הנחשק כשההצלחה נתונה בידיו בלבד.

לא צריך להיות רופא על מנת לתת טיפול טוב: גם כאן, הגילדה הרפואית הגבילה במשך שנים את היכולת של עובדים פארא רפואיים להיכנס לתחומי העיסוק הרפואי, למרות שהדבר מקובל כבר שנם רבות במתקדמות שבמדינות העולם. רק לדוגמה, בכל שנה מסיימים לא מעט חיילים ישראלים את הצבא שהוכשרו להיות פרמדיקים. לא מעט מאמצים נעשו על מנת לקבל את האישורים הנדרשים על מנת לכשיר את אותם חיילים משוחררים לשמש כעוזרי רופא מרדים, פתרון שיסייע להתגבר על מצוקת הרופאים המרדימים, יאפשר להגדיל את כמות הניתוחים המבוצעים בבתי החולים ויגביר את בטיחות החולים בחדרי הניתוח. אבל זה לא צלח.

הבטחת תקציב הטכנולוגיות: עם זאת, בסופו של יום יש משמעות וחשיבות גם לתקציב. אין לזלזל בו ויש לפעול להגדלתו, כי אין גבול לרפואה טובה.

אז זה מה שצריך לעשות. זה לא תמיד קל, זה לא תמיד פשוט, אבל זה הכרחי. האם הפתרונות הללו יישארו על הנייר או ייושמו בחלקם או במלואם, זה תלוי בנבחרי הציבור. בהצלחה.

 

___

הכותב הוא מומחה במדיניות בריאות ובביטוח בריאות וסיעוד, יועץ בכיר בחברת הייעוץ פרש קונספט