הכיסוי הביטוחי ניתן על סמך סיווג העסקה כחכירה ולא כהשכרה / עו"ד ג'ון גבע

בבית משפט השלום בפתח תקווה נדונה תביעת של עזבון המנוח פלוני ז"ל (התובע) שיוצג על ידי עו"ד איתן אדלשטיין כנגד המאגר הישראלי לביטוח רכב הפול (הנתבע 1) שיוצג על ידי עו"ד שלמה ברקוביץ וקרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים (הנתבעת 2) שיוצגה על ידי עו"ד אילן חגי כנגד גט מוטו פיקס בע"מ, ד"מ וי"ח (הצדדים השלישיים) שיוצגו על ידי עו"ד דורין מונולוביץ ממשרד עורך הדין ערן פאר. פסק הדין ת"א 55250-01-20 מפי השופטת הבכירה ריבה שרון ניתן ב-26 ביולי 2024.

לבית המשפט הוגשה תביעה כספית של יורשי עזבונו של המנוח מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

בתאונת דרכים קטלנית, נהרג המנוח, בעודו רוכב על אופנוע. הנתבעת 1 ביטחה את האופנוע בו נהג המנוח בעת התאונה. המנוח קיבל לשימושו את האופנוע יחד עם הפוליסה מצדדים שלישיים. המבטחת טענה שהפוליסה לא מכסה עסקה של השכרה, להבדיל מחכירה; ולטענתה, ההתקשרות בין המנוח והצדדים השלישיים הייתה השכרה קצרת טווח. לנוכח טענת המבטחת להיעדר כיסוי ביטוחי הוגשה התביעה גם נגד קרנית, שהגישה הודעה כנגד הצדדים השלישיים. צד ג' 1 היא חברה להשכרה וליסינג (להלן: גט מוטו), עמה התקשר המנוח וממנה הוא קיבל לידיו את האופנוע. צד שלישי 2 ו-3, הם מנהלים משותפים בחברת גט מוטו.

הצדדים נחלקו בשאלה האם העסקה שבה התקשר המנוח עם גט מוטו בקשר עם האופנוע, הייתה חכירה או השכרה.

בית המשפט מציין שראוי שהניסיון להתחקות אחר אומד דעת הצדדים, יחל במסמכים שנשתמרו. יש לתת את הדעת ללשון ההסכם שנכרת בין גט מוטו לבין המנוח שכותרתו "חוזה חכירה במודל תפעולי לדו גלגלי", ולכל אורכו הוא נוקט בלשון "חכירה".

המועד בו התקשר המנוח בעסקה עם גט מוטו, היה מאוחר למועד הזמנת האופנוע החדש על ידו, ולמרות זאת הוא חתם על הסכם שכותרתו "חוזה חכירה". בית המשפט קובע שלא ניתן לשלול באופן סביר ומתקבל על הדעת, במידה הנדרשת במשפט אזרחי, שהמנוח התכוון לעשות שימוש מקביל בשני האופנועים; ולכן הוא לא ביטל את ההזמנה.

מוסיף בית המשפט שנפח המנוע של האופנוע החדש שנרכש על ידי המנוח, לפני העסקה עם גט מוטו, היה  כבד ביחס לזה של נפח של האופנוע שהיה מעורב בתאונה, 125 סמ"ק, ותואם את סוג רישיון הנהיגה שהיה למנוח. המנוח לא יכול היה לנהוג באופנוע החדש והכבד שרכש, לפני שיבצע הליך של הוצאת רישיון מתאים ולא הוכח שהמנוח התחיל בתהליך כזה. עובדה זו תומכת בכך שגם לאחר קבלת האופנוע החדש, האופנוע שהמנוח שכר מגט מוטו היה נחוץ לו, באופן המתיישב יותר עם המסקנה שהיה מדובר בעסקת חכירה, מאשר עם עסקת שכירות קצרת מועד.

בית המשפט מוסיף שהמנוח רכש ציוד עבור האופנוע שקיבל מגט מוטו. הציוד הזה לא התאים לאופנוע החדש שהוא רכש. הדעת נותנת, שאם המנוח הוציא הוצאה עבור ציוד שלא הוכח שהוא יכול היה לשמש אותו גם באופנוע החדש, סביר שהוא תכנן להשתמש באופנוע של גט מוטו למשך תקופה לא מבוטלת.

בית המשפט מקבל את הטענה שהמחיר שהמנוח שילם לגט מוטו עבור השימוש באופנוע תואם עסקת חכירה, ולא עסקת השכרה.

בית המשפט אינו מקבל את הטענה שהיעדר קנס יציאה במסגרת ההתקשרות בין המנוח לגט מוטו, מעיד על כך שמדובר בהשכרה. הקביעה שלא יחול קנס יציאה מצוינת בהסכם תחת המילים "תקופת חכירה"; גם מבחינה מהותית, ייתכנו חוזים ארוכי טווח ללא קנסות.

בית המשפט אינו מקבל את הטענה שחתימת המנוח על הסכם חכירה נועדה לחסוך לגט מוטו את תשלום הפרמיה המורחבת להשכרה. המבטחת ויתרה על הטענה לקנוניה או תרמית וטענה כזו מצריכה עמידה ברף ראייתי גבוה שלא הוכחה על ידי מי מהצדדים.

בית המשפט אינו מקבל גם את טענת המבטחת, שניתן היה להוזיל את פוליסת הביטוח כשמדובר בחכירה המיועדת לנהג ספציפי, בעוד שבפוליסה שנמסרה למנוח נכתב שכל משתמש ברכב בהיתר רשאי לנהוג, שמרמזת שהיה מדובר בעסקת השכרה. בית המשפט מציין כי אין בעובדה שתיתכן פוליסה זולה יותר, כדי להעיד שהפוליסה הקיימת לא תואמת את העסקה שנרקמה בין הצדדים.

בנוסף, המבטחת מייחסת משקל רב לטפסים עליהם חתם המנוח בעת קבלת האופנוע. לגישת המבטחת, האמור בהם תומך בגישתה שמדובר בשכירות קצרת מועד, שסופה חודש ימים מהמועד בו החלה.

בית המשפט מבהיר, שלכאורה ניתן לטעון שאין הסבר מניח את הדעת מדוע לקוח החותם על הסכם חכירה, מקבל טופס מסירה התואם על פניו עסקת שכירות; אולם, המבטחת, מסיבות השמורות עמה, נמנעה מלשאול על כך את העד הרלוונטי ביותר לעניין, צד שלישי 3, זאת, למרות שהוא זה שביצע את ההתקשרות מול המנוח; היא בחרה, להפנות שאלות בעניין דווקא לצד שלישי 2, שלא נכח ולא היה מעורב בהתקשרות. שאלות בנושא הופנו גם לעובד של גט מוטו, שהבהיר, שאינו יכול לזכור פרטים ביחס לשימוש בטופס הנדון. חזקה היא שככלל, הימנעות מהגשת ראיות או העדת עדים רלוונטיים נובעת מההערכה שלו הובאו, הם היו תורמים דווקא לחיזוק גרסת הצד היריב. בהתאם, הימנעות המבטחת מחקירה רלבנטית תיזקף לחובתה.

בית המשפט קובע כי בבואו להתחקות אחר סיווג ההתקשרות בין הצדדים הוא ייתן משקל רב יותר לנוסח הברור של ההסכם, עליו חתומים שני הצדדים לו, על פני טופס בודד, שפשרו לא בורר במסגרת ההליך באמצעות עדים רלוונטיים שיוכלו לשפוך אור על הסוגיה. בית המשפט קובע לעיזבון פיצוי על כאב וסבל וכן פיצוי בגין הוצאות קבורה ומצבה.

הצדדים היו חלוקים על גובה השכר לצורך קביעת ההפסד שנגרם לעיזבון המנוח בגין "השנים האבודות". נפסק לסעיף האחרון סך של 1,276,220 שקל.

בית המשפט מגיע לכלל מסקנה, שהמנוח והצדדים השלישיים התקשרו בעסקת חכירה, כך שהביטוח הנדון היה תקף בעת התאונה ועל המבטחת לפצות את עזבונו של המנוח. התביעה כנגד המבטחת מתקבלת, התביעה נגד קרנית נדחית, ונדחית גם ההודעה לצדדים שלישיים.

עד למועד כתיבת שורות אלה, לא ידוע אם הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.

הכותב הוא מייסד ושותף במשרד ג'ון גבע-הדר עורכי דין ומגשרים.