פוליסה - נובמבר 2019

81 / 2019 אלמנטר - נובמבר על שימוש בדירת מגורים כגן ילדים על ידי השוכר – האם מבוטח? בפרשה זאתבוטחמבנהמגוריםבביתפרטי שהושכר, בידיעתהמבטחת, אך מטרת השימוש בו, להפעלת גן ילדים, לא נודעה לה אלא רק לאחר נזקי שריפה. לדעת המבטחת מטעם המשכיר, היה בשימוש למעשה, החורג מזה שתואר בפניה, הסבת שימוש, דהיינו: "שינוי והחמרה בסיכון", והריהי פטורה מאחריותה על פי הפוליסה שערכה לטובתו. שוכרי המבנה תבעו את נזקיהם מן המשכיר לנוכח העובדה שהמבטחת אותו סירבה לשפות את נזקיו מחמת השינוי הנ"ל בייעוד הנכס, ושימושו כגן ילדים (במקום "דירת מגורים"), למרות שידוע היה לו על שינוי הייעוד, והיתר בכתב שנטען כי נתן לשוכרים לשימוש כזה. לטענתם אף התחייב המשכיר לבטח את המבנה, בשימושו כגן ילדים, ובכך נמנע מהם לדרוש תגמולי ביטוח ממבטחם, שאמנם כלל אותם בפוליסה ייעודית לגני ילדים, אך סירב לשפותם בשל דין ודברים עם המשכיר, שמצידו סבר כי הוא זה הזכאי לתגמולי הביטוח ממנו. המשכיר הגיש תביעתו הן כלפי המבטחת שעמה התקשר והן כלפי מבטח השוכרים. יצוין כי אירוע הנזק התרחש בהיות תנאי הפוליסה (התקנית) לפני . בתיקון זה לא הוחרגו חלקי דירה המשמשים 2015 תיקונם בשנת לעיסוק מקצועי והתאפשר כיסוי אחריות לפעילות מקצועית, אם דווחה למבטח, בפרק אחריות כלפי צד שלישי (שנוסף אז לפרקי הפוליסה התקנית). אצל חלק מן המבטחים ניתן היה להרחיב את ביטוח התכולה לתכולה עסקית (לשימושי משרד או קליניקה) בגבול מצומצם ומוגדר, אך בדרך כלל לא בוטחה תכולת עסק כאשר הדירה אינה משמשת למגורים בלבד. ללשון החוק בעניין "החמרת הסיכון" (הלכת בית המשפט העליון הערת פיקאלי) לא נקבעה עדיין במועד הנזק, ולהבנתי, גם אינה רלבנטית לענייננו. ): הספרות המקצועית Substance Matter מהות העיסוק המבוטח ( בכל ענפי הביטוח הכללי מייחסת את הביטוח הפרטני שנכרת בין המבטח ובין המבוטח ל"נושא ביטוח" מוגדר. הובהר כי הביטוח הנרכש על ידי המבוטח מתייחס, על פי הגדרתו, לתחום פעילות ספציפי, משמע: עסקות ביטוח נכרתות על בסיס נושאיהן (מפעל, אולם כנסים, מחסן, בית מלון וכו' וכו') ואין המסגרת הפורמלית של עסקה אחת כזאת של האחרת. הגדרה ממצה היא זאת הקובעת כי "ביטוח הוא חוזה לתשלום ) מסוים מחמת סיכונים Subject תגמולים בקרות מקרה מסוים לנושא ( . ראה גם 37 , הערת שוליים 13 ' , דיני ביטוח, עמ ירון אליאס שפורטו" ( ,49 ' ספרי "ביטוח חבויות בישראל", הפעילות הפרטנית המבוטחת, עמ ורבים אחרים). שינוי ב"עניין מהותי" מזה שנודע למבטח (כזה המשפיע על שיקול דעת המבטח אם להיכנס בעסקה ובאילו תנאים) נידון במסגרת חוק חוזה הביטוח, ונראה כי עמדת הדין היא שאין בשינוי כזה כדי לגרום ליצירתה של עסקת ביטוח חדשה או אחרת, אלא להתיר, בנסיבות שונות ועל פי הדין, פתיחת צוהר בגדרי העסקה הקיימת ("אותו חוזה") או גם להגדירה כ"ניתנת לביטול", אך לא כנטולת תוקף. עם זאת, לא עלה על דעתאישלסבור כי "טעות" של מי מן הצדדיםבבסיס העסקה שנכרתה נכללת גם היא ביחסו הגמיש של המחוקק ל"שינויים". בקרות "טעות" הובן כי הפגם שנפל בעסקה הוא פגם יסודי מאוד, המטיל דופי בתוקף העסקה כולה: לא שינוי אירע בנסיבות אלא מסגרת שונה מלכתחילה; זה ביקש לקנות חיטים וזה מסר בידיו שעורים. מכאן שלגבי "טעות" בכריתת החוזה לא יכול התובע להיעזר בסעדים הניתנים בחוקחוזההביטוח. בעניין הנדון עמדה בבסיס הביטוח המחשבה כי המבנה המבוטח משמש כדירת (גם מגורים אם הורשתה השכרתה) והייתה , לאמור: פער בין המצב העובדתי ובין המצב לאשורו טעות בידי המבטחת ), שעל בסיסה התקשרה 188 ' : דיני חוזים, מהדורה שניה, עמ ג. שלו ( ולא באחרת. לשון אחרת: הפער בהכרת המבנה מסוימת בעסקת ביטוח כמשמש ל"דירת מגורים" ובין היותו "בית עסק" אינו מאפשר, להבנתי, מבחנים של "הבדל בסיכון" או "הבדל בדמי ביטוח" בין שני החוזים – מהות העסקאות הינה תבנית חוזית שונה, גם אם יטען הטוען שהמבטחת (או "מבטח סביר" כלשהו) הייתה מוכנה לבטח אף גני ילדים. לשם דוגמה אמחיש: אין לומר למבטח שנתבקש לבטח אולם שמחות ולפליאתו גילה בעת נזק כי מדובר במחסן וילונות כי "היה מתקשר בחוזה ביטוח, גם אם בדמי ביטוח מרובים, אילו ידע את המצב לאמיתו". לשון החוק דנה ב"אותו חוזה" ולא ב"חוזה אחר". התרופות הנקוטות substance בחוק מתאפשרות כאשר מדובר באותה מהות עסקית ( ) ולא כאשר עומדות זאת מול זאת שתי מהויות עסקיות נבדלות matter זאת מזאת. צא ולמד: השוני בין העסקאות אינו נבדל רק בסווג סיכוניהן ובדמי הביטוח הנגבים לגבי כל אחת, אלא בהיותן עסקאות מסוג אחר. גם מבחינת הסיכונים הריהן שונות זו מזו מאוד: גן ילדים אינו "נינוח" כדירת מגורים, וחוסר מודעותם של ילדי הגן לסיכוני המקום רב (שבר זכוכיות, משחק בגפרורים, השארת ברז (מים או גז) פתוח, אי הסרת מכשולים, תנועה חפוזה). סיכוני צד שלישי – כלפי שכנים ובמיוחד כלפי הילדים - בפעילות היומיומית, ביציאה אל השטח, בתקופות ההתיישנות ובחישובי תוחלת החיים, חמורים לאין שיעור מסיכוני דירת מגורים. ביטוח המשנה, שנרכש כבר בפועל בעת כריתת החוזה, אמור היה להיות שונה, סוקר הסיכונים מטעם המבטח הינו אחר, וחתם העסקה ותיק יותר וידען יותר. פורמט הפוליסה אמור להיות שונה (החרגת סיכוני השחתה וגניבה, טיפול אחר בהגדרת סיכוני הגינה ומתקני השעשועים בה, כיסוי פגיעת ילד בילד וכו'). המסקנה המתבקשת היא שלא בשינויים (בין אם זוטרים ובין אם מהותיים( עסקינן, אלא בסוג אחר של "מהות עסקית". כך שבה הפך "מועדון זבולון נ. המגן 1435/01 ) למדנו בפסיקת ע"א (ת-א שבו הפכה פרנקו נ. מנורה 18228/08 זמר" ל"מועדון חשפנות", וב-ת"א "דירת מגורים" ל"משרד". חילופי זהות כאלה לא נראו בעיני ערכאות כ"שינויים" גרידא, אלא כשוללים את תחולת הפוליסה על האירוע המפקח על הביטוח הביטוחי ומחוץ לתכניה. ודוק: גם כאשר ביקש "להתאים" את הפוליסה לצרכי השימושים המקובלים על הציבור, עשה זאת לגבי דירות שעיקר שימושיהן למגורים. מאת יעקב קיהל, יועץ ביטוח