האם ניתן להוריד את הפרמיה בביטוח רכב רכוש? / חגי שפירא

האם ניתן להוריד את הפרמיה בביטוח רכב רכוש? / חגי שפירא

הגיע הזמן לטפל בבעיה של עלות החלפים, שהרי המשך הגדלת הפרמיה לא בא בחשבון ונראה שהקטנת עלות החלפים תוביל בהכרח גם לירידה בשיעור הגניבות

לאחרונה ניתן לפגוש מבוטחים רבים המתוסכלים מהפרמיות הגבוהות בביטוח רכב רכוש.

המסר שהם מקבלים מחברות הביטוח באמצעות סוכני הביטוח הוא: יש עליה בגניבות ותאונות ולכן אין מנוס מהעלאת הפרמיה. ראוי לציין שהעלאת הפרמיה כוללת את כולם, כולל מבוטחים בעלי עבר נקי מתביעות בשנים האחרונות.

האם העלאת הפרמיה היא הכלי היחידי העומד לרשות חברות הביטוח?

האם ניתן לומר שהפרמיה הגיעה כבר לשיא שממנו רק ניתן לרדת?

בהתייחס להעלאת הפרמיה ניתן היה להבחין שהעלאת הפרמיה רדפה אחרי הגידול בעלויות התביעות (בנוסף לפרמיה בחוסר שנוצרה בתקופת הפוסט קורונה) ונראה שרק ברבעונים האחרונים של שנת 2023 הגידול בפרמיה מתחיל לעקוף את הגידול בתביעות.

להערכתי, לאחר העלאות הפרמיה בשנים האחרונות אנו (כנראה) הגענו לשיא שממנו ניתן רק לרדת.

נתוני החברות לרבעונים האחרונים של 2023 (עדיין לא כולם פרסמו את תוצאות הרבעון הרביעי) מוכיחים שהפרמיה כבר נותנת מענה לתביעות ולפי שעה נראה שאנו במעבר לרווחיות ברוב החברות.

 

הגורמים לייקור הפרמיה

 

מדוח מרכז הראל לחקר שוק ההון באוניברסיטת תל-אביב, שפורסם לאחרונה ניתן להבין שיש שני גורמים מרכזיים שהביאו לעליית הפרמיה ברכב רכוש:

א. הגידול בעלות הגניבה – הנובע מהגידול במספר הגניבות (ביחס לגידול מספר כלי הרכב).

ב. הגידול בעלות התאונה – הנובע בעיקר מהגידול בעלות חלקי חילוף ועלות העבודה במוסכים.

הפרמיות עלו בצורה ניכרת בשנים 2022 ו-2023 ויש המשך מגמה גם ב-2024, אף כי בקצב קטן בהרבה, שהרי במחירים כה גבוהים אנו עוברים משלב של "גידור פרמיית הפחד" (יותר נכון החשש של חברות הביטוח מהחרפת התוצאות) למימוש תשוקתן להגדלת תפוקה וחזרה לתחרות משוכללת – שבדרך כלל מובילה תחילה לעצירת עליית המחירים ולאחר מכן להורדתם.

המחירים עלו בשנתיים האחרונות (2023 ו-2022) בקצב מסחרר ולא נעצרו, כי במקביל הייתה עלייה דרמטית בגניבות (שכיחות וחומרה) ותאונות (בעיקר חומרה – עקב גידול פרמיית החלפים והעבודה במוסכים). הגידול בעלות חלקי החילוף אמנם גלובאלי ונובע מעלייה במחירי חומרי הגלם, אך בישראל הוא מועצם כתוצאה מהחלטות רגולטוריות, כגון העלאת מיסים על רכב חשמלי, העלאת ריבית ועוד. העלאת הפרמיה עקב גידול בשכיחות וחומרת הגניבות הינו הדרגתי אך מהיר ביותר.

באיגוד המוסכים טוענים  שגם  לחברות הביטוח ולא רק ליבואנים יש חלק  בעלייה הדרסטית של חלקי החילוף.

כאשר פרצה מלחמת אוקטובר הייתה תחושה ששכיחות הגניבות יורדת במידה ניכרת וזה עשוי להביא לתיקון ולהורדת מחירים, אך כבר באמצע נובמבר ולקראת דצמבר חזרנו (כמעט) לשכיחות שהורגלנו לפני פרוץ המלחמה.

עלות התאונה גדלה אף היא עקב גידול בעלויות החלפים (יש לכך השפעה גם על גידול השכיחות והחומרה של הגניבות) וכן עקב גידול במספר רכבים חדשים, תוך הבלטת החלק של הרכבים החשמליים. אותם רכבים חשמליים "רגישים" ל-Total loss או לנזקים מהותיים כאשר יש פגיעה בסוללה, וזה יכול לקרות גם במקרה של תאונה קלה או בינונית.

הגידול הממוצע בפרמיה הגיע ליותר מ-50% בשלוש שנים האחרונות, אך ברכבים חשמליים מסוימים ובדגמי רכב בשכיחות גניבה גבוהה במיוחד, זה הגיע ליותר מ-100% ולרבים מהמבוטחים הייתה הרגשה שהסוכן הוותיק "לא בסדר" או שהוא לא דואג יותר לאינטרסים של מבוטחיו או שהוא מפקיר את כספי מבוטחיו לתיאבון הגדול של חברות הביטוח.

יתרה מזאת, גם מבוטחים בעלי ותק של שלוש עד חמש שנים ללא תביעות היו המומים שבמקום הנחה (שאליה הורגלו בעקבות דוח נקי מתביעות) הם קיבלו תוספת פרמיה – והסוכן ספג את עיקר כעסם. המשפט השגור אצל סוכנים רבים (למבוטחיהם) היה בעייתי: "בגלל שאתה כבר שלוש ארבע שנים ללא תביעות, התוספת היא רק 25%".

כאמור, יש שני גורמים עיקריים המשפיעים על הפרמיות: עלות גניבה ועלות תאונה. בנוסף, יש גורמים משניים המשפיעים על המחיר, כגון רמת ההוצאות של החברה המבטחת (כולל עמלה)  ונזקים נוספים, שוליים בדרך כלל (כגון נזקי טבע). כמו כן, רכישת ביטוח משנה מפני קטסטרופות או בגין רכבים יקרים במיוחד (כל חברה וגורמי המשנה שלה).

לגידול בשכיחות ובחומרה של הגניבה יש משמעות בגידול התעריפי בשנתיים האחרונות, אך בממוצע הוא אחראי לתוספת של 200-400 שקל בממוצע (מהגידול בתעריף) ובמקרים קיצוניים הנובעים משכיחות וחומרה גבוהים במיוחד – לעד 800-900 שקל בפרמיה.

 

עלות החלפים היא בעיה מרכזית

 

בשנת 2021 היו כ-12 אלף גניבות. ב-2022 – כ-16 אלף גניבות ובשנת 2023 כ-20 אלף גניבות – גידול של כ-70% בשנתיים. לפיכך, ניתן להסיק שעיקר הבעיה הנובעת מהגידול בפרמיה שייכת דווקא לעלויות התאונה והן כוללות את עלות העבודה במוסכים וכן את עלות חלקי החילוף.

מבין שני הסעיפים הללו, אין ספק שעלות החלקים מהווה בעיה מרכזית.

להערכתי, בעבודה נכונה ושיתוף פעולה בין הרשות המחוקקת, משרד התחבורה ובהכוונה של רשות שוק ההון ניתן להגיע לחיסכון מהותי של 20%-30% מעלות התאונה, אם תהיה שליטה ובקרה על עלות החלקים.

לפי בדיקה שעשיתי, נכון להיום כ-30% מהחלפים (בעיקר תחליפיים) מטופלים על ידי ספקי חלפים וקיימת תחרות, אפילו משוכללת, ואילו 70% מהחלפים (חדשים ומקוריים) נמצאים בשליטה מוחלטת של יבואני הרכב שקובעים את מחירם. מאחר שהמחיר של אותם חלפים נקבע על ידי יבואני הרכב, אין ספק שאחוזי הרווח שלהם גבוהים במיוחד ובמקרים מסוימים מחפים על הרווחיות הקטנה יחסית ממכירת הרכבים, כאשר גורמים ממשלתיים ורגולטוריים אחרים לא נוגעים ברווחיות הגבוהה.

יש הטוענים שליבואנים יש לובי חזק בכנסת ויש הטוענים שבמשרד התחבורה לא מטפלים בבעיה בצורה נכונה. ייתכן שכל התשובות נכונות.

בדיון שנערך ב-2 באפריל 2023 במשרד התחבורה, בפורום של מועצה מייעצת לשמאי רכב, נשמעה הערה של אחד השמאים המייצגים, עמוס כחלון, שאמר: "ההצעה שלי להכניס את החלפים הפופולריים (חלקי מעטפת של הרכב) לפיקוח מחירים". לטענת כחלון, ב-85% ממקרי התאונה תהיה הוזלה משמעותית בעלות התאונה ולא רק בתביעה למקיף, גם בתביעות צדי ג'.

כאשר ניסיתי לברר באיזה חלקים מדובר, מתברר שהרשימה עודכנה בעבר על ידי יחידת אתגר והתייחסה לחלקים שיש חובה להחליפם לחדשים בשנתיים הראשונות: דלתות, מכסה מנוע, מכסה תא מטען, כנפיים קדמיות, כנפיים אחוריות, מנוע, פגושים, תיבת הילוכים, כריות אוויר ותיבת הגה – למעשה רוב חלקי החילוף הנפגעים בזמן תאונה.

השמאי כחלון לקח את רשימת החלפים של אתגר ושינה מספר פריטים שאותם לדעתו צריך להכניס לפיקוח. להלן הרשימה המעודכנת: דלתות (4),מכסה מנוע, מכסה אחורי, פגושים (2), כנפיים קדמיות, סורג חזית, פנסים אחוריים, פנסים קדמיים, פח חזית, כנפיים אחוריות.

הרשימה הנ"ל גם הועברה ליו"ר ועדת הכלכלה של הכנסת ח"כ דוד ביטן.

אין ספק שבפיקוח מחירים על חלקים אלו הרגולציה צריכה לקבוע אחוזי רווח סבירים – הן של היבואנים והן של המוסכים, ולקבוע מחירי מקסימום לאותם חלקים.

הגיע הזמן לטפל בבעיית עלות החלפים, שהרי המשך הגדלת הפרמיה לא בא בחשבון ונראה לי שהקטנת עלות החלפים תוביל בהכרח גם לירידה בשיעור הגניבות.

אני אישית איני אוהב פיקוח, אלא במקרים של אין ברירה ולהערכתי אנחנו נמצאים בנקודה של אין ברירה. בשנה האחרונה היינו עדים לכך שהחברות ניסו להקטין עלויות דרך שליטה ובקרה על העלויות במוסכים תוך סיפוק חלקי חילוף וניצול יתרון לגודל בקבלת הנחות, אך זה גרם לעימותים רבים עם המוסכים, הסוכנים, איגוד המוסכים וכמובן מול מבוטחים שלא קיבלו החזר מלא – דבר שדרש התערבות של המפקח וכמה דיונים משפטיים.

החברות (שנהנות מפרמיה גבוהה)  צריכות לפעול להקטנת עלויות תאונה (שתוביל להקטנת הפרמיה), אך מן הראוי לטפל בבעיה לא מול המוסכים והמבוטחים אלא מול יבואני הרכב.



כתיבת תגובה