הסוף לתביעות שיבוב ביטוח לאומי בענף הבנייה? / איציק סימון

סעיף 328(א) לחוק הביטוח הלאומי מאפשר למוסד לביטוח לאומי (המל"ל) לתבוע פיצויים מחברות ביטוח כשהוא מחויב בתשלום גמלאות וקיימת עילה כנגדן כצד שלישי. מקרה קלאסי לכך הוא אירוע תאונה שבו הנפגע זכאי לפיצויים גם מחברת הביטוח של הרכב (מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, הפלת"ד) וגם לתגמולי מביטוח לאומי תוך הכרה בו כנפגע עבודה.

החוק בישראל קובע שנפגעים לא זכאים לכפל פיצוי ועל כן הפיצויים שניתנים (או שינתנו) מהביטוח הלאומי מקוזזים מסכומי הפיצויים שחברת הביטוח מחויבת בהן. סעיף 328(א) שתואר לעיל פותח לביטוח הלאומי דלת להגשת תביעת שיבוב באשר לסכומים הללו כנגד חברת הביטוח .

בשנת 2018 הוחלט להתמודד עם העניין על ידי ייתור תביעות פרטניות, ונוסח הסדר לפיו המל"ל לא יצטרך לתבוע את חברות הביטוח על כל הליך והליך בנפרד, ובמקום תביעות השיבוב יקבל סכום שנתי קבוע שייגזר מתוך הפרמיות שנגבות בפוליסות ביטוח רכב חובה.

רכזת הביטוח הלאומי באגף התקציבים במשרד האוצר התייחסה לכך בדיונים בוועדת העבודה בכנסת, והגדירה את המצב שקדם להסדר זה בתור "מנגנון מאד-מאד לא יעיל" אשר "דורש המון-המון תשומות מהמוסד לביטוח לאומי וצריך לומר – תשומות שהן לא בליבת העיסוק שלו".

יישום ההסדר התעכב בשל חוסר היציבות הפוליטי ומגפת הקורונה. לאחרונה הוא אושר (עם שינויים מסוימים) במסגרת העברת התקציב, והוחלט שייכנס לתוקפו בהדרגה משנת 2023.

כעת אבחן האם הסדרת מנגנון התחשבנות מתאים לא רק לענף ביטוחי הרכב אלא גם לתחום ביטוחי הבנייה, ואסביר מדוע, לאחר דיונים מקצועיים מעמיקים ובחינה רחבה של הנושא, הגעתי למסקנה כי התשובה לכך היא "כן, בוודאי!".

היקף התאונות בענף הבנייה

ענף הבנייה מאופיין לצערנו בהיקף גדול מאד של תאונות עבודה. ע"פ דו"ח מינהל הבטיחות לשנת 2021 כ-57% מההרוגים בתאונות העבודה בישראל מגיעים מענף הבנייה, כ-28% מהם באתרים שלא דווחו למינהל . הגורמים המרכזיים לכך הם נפילה מגובה (45%) או פגיעה מעצם נע כתוצאה מנפילתו מגובה או מפגיעתו במישור.

מאחר שתאונות עבודה בענף הבנייה נגרמות תדיר בשל רשלנות, לעתים קרובות הן מהוות קרקע פורייה להגשת תביעת שיבוב. כלומר, הביטוח הלאומי מכיר בתאונה כתאונת עבודה, מפצה את הנפגע או שאיריו ומגיש תביעה כנגד מי שאחראים לטעמו למקרה. תקנות הבטיחות בעבודה מספקות לו את התשתית המשפטית לזה, עם הגדרה רחבה מאד של מדרגי אחריות על המעורבים:

"מבצע הבנייה" – הוא קבלן ראשי או מזמין המבצע את העבודה כולה או חלקה באמצעות עובדים שלו או באמצעות קבלנים העובדים עבורו. על מבצע הבנייה ומנהל העבודה מטעמו מוטלת כיום עיקר האחריות לבטיחות.

"מזמין העבודה" – הוא היזם אשר הזמין את העבודה. יכול שהמזמין יוגדר כ"מבצע הבניה".

"קבלן ראשי" – מי שמתקשר בהסכם חוזי עם מזמין לבצע עבודת בניה או בניה הנדסית.
"קבלן משנה" – קבלן משנה אשר עובדיו מועסקים באתר הבנייה.

מעורבים נוספים בתביעות אפשריות – ממוני בטיחות, מפקחים, מנהלי פרויקט, צדי ג' באשר הם, כגון: ספקים ובעלי מקצוע שמסתובבים באתר, וכיו"ב.

תאונות עבודה מקימות עילות כנגד הגורמים האלה, ביחד או לחוד. כך גם ייתכן שהאחריות תונח לפתחם של כמה מהם באופן יחסי. למשל, קביעה כי קבלן המשנה אחראי לנזק בשיעור של 30% בגלל אי אספקת ציוד מגן והטלת אחריות בשיעור של 70% על הקבלן הראשי, מבצע הבנייה, בעקבות אי ביצוע פיקוח ובקרה אחר התנהלות עובדי קבלן המשנה באתר.

למען הסדר אציין כי משרד הכלכלה יוזם לאחרונה את ביטול תקנה 6 לתקנות הבטיחות, המגדירה את מעגל האחריות ומטילה על הקבלן הראשי (אם מונה כזה) ומנהל העבודה מטעמו את מלוא האחריות. זאת במטרה לנסח תקנה חדשה שתרחיב את מעגל האחריות ותאפשר הטלת אחריות משמעותית יותר על גורמים נוספים ובמיוחד על היזם.

תביעות השיבוב הן גורם מרכזי להסתלקות מבטחי משנה מביטוחי הבניה בארץ

בשנת 2017 הוציא מבקר המדינה דו"ח חמור שעניינו "טיפול המוסד לביטוח לאומי בתביעות נגד צד שלישי (שיבוב)". הדו"ח סקר בהרחבה את התשתית החוקית שעליה נשען המל"ל בתביעותיו נגד האחראים לתאונות. ע"פ ממצאיו "מאחר שבמשך שנים לא מיצה המל"ל את מלוא פוטנציאל זכותו לשיבוב מחברות הביטוח, הוא הפסיד כסף רב, והחשש הוא שמדובר במאות מיליוני שקלים".

ריבוי התאונות ליבה את האש ויצר עלייה דרמטית במספר תביעות השיבוב המוגשות על ידו כנגד נתבעים המזוהים כאחראים לקרות תאונות וכנגד חברות הביטוח שלהם.

תביעות השיבוב של המל"ל הן מהגורמים המרכזיים בגינם מבטחי המשנה הגלובאליים החלו להקשיח את תנאי ההתקשרות, הכיסויים והפרמיות להנפקת פוליסות ביטוח עבודות קבלניות בישראל, ובחלקם לצאת לחלוטין מישראל. סכומי הביטוח המשמעותיים ששולמו על ידי חברות הביטוח למוסד לביטוח לאומי בתביעות שיבוב נחשבים כגורם מצנן עבור מבטחי המשנה בחו"ל, אשר גם כך מצויים בהפסדים גדולים משנת 2018 (בעיקר על רקע תוצרי שינוי האקלים העולמי ונזקי הטבע הקטסטרופליים) ומנסים לצמצם נזקים.

תביעות השיבוב של המל"ל בישראל יצרו לא מעט אתגרים כלפי מבטחי המשנה בחו"ל מכמה סיבות. ראשית, תביעות רבות מוגשות בחלוף שנים לא מעטות ממועד האירוע. תקופת ההתיישנות עומדת על שבע שנים ולעתים קרובות התביעה מוגשת ממש בסמוך לסוף פרק הזמן הזה. לא פעם חברת הביטוח מתקשה להתמודד עם טענות שנוגעות לאירועים מהעבר ולעתים מעדיפה להתפשר גם כשהיא יכולה "לנצח" בהליך משפטי. יתרה מזו, תביעות השיבוב של המוסד לביטוח הלאומי מעמידות את חברות הביטוח הישראליות ואת מבטחי המשנה במצב שבו אין להם ודאות באשר להיקף התביעות וההפסדים שייגרמו להם בשוק הישראלי.

אציין כי חלק מהתביעות מוגשות נגד מעגלים רחוקים מהאחראים לאירוע התאונה ומאלצים בכך את המבוטחים והמבטחים שלהם להיגרר להליכים שנמשכים תקופה ארוכה עם עלויות לא מבוטלות (מומחים, דיונים וכיו"ב).

בנוסף יש להזכיר שפרקי הצד שלישי והחבות מעבידים מגלמים סכומי פיצויים גבוהים בישראל בתביעות נזיקין. בעיקר בעקבות ראשי נזק כמו אובדן השתכרות לעתיד או הלכת השנים האבודות. גם תביעות המוגשות על ידי פועלים זוטרים וצעירים עם שכר נמוך וללא הכשרה מיוחדת יכולות להפוך לפיצויים בסך מיליוני שקלים, כשהנזק הרפואי פוגע באופן ניכר ביכולת הנפגע להתפרנס בעתיד.

התייקרות גדולה בפרמיות ובאקססים והחמרה בתנאי הביטוח

הקשחת התנאים מצד מבטחי המשנה הובילה באופן ברור לעלייה דרסטית ועקבית בתעריפי ביטוח העבודות הקבלניות בארץ. פרמיות קפצו בעשרות ולעתים במאות אחוזים; תנאי כניסה לכיסוי ביטוחי הוחמרו, השתתפויות עצמיות גדלו לבלי היכר ובסוגי פרויקטים הנחשבים כבעלי סיכון מיוחד קיים לעתים קרובות קושי של ממש להנפיק ביטוח.

הדברים נאמרים ביתר שאת לגבי פרויקטים המוגדרים מראש כעתירי סיכון כמו מיזמים מורכבים להתחדשות עירונית, חדירה למי תהום, פרויקטים בתחום שימור מבנים ופרויקטים בתחום התשתיות. למרות שביטוחי הבנייה מהווים בממוצע לא יותר ממספר עשיריות האחוז (ועד אחוז וחצי בפרויקטים מורכבים מאד!) מעלות הבניה הישירה של הפרויקט, הם הפכו לחסם של ממש.

הפתרון – הסדרת מנגנון ההתחשבנות בין המל"ל לחברות הביטוח

ענף הבנייה הוא קטר כלכלי חיוני למשק וחשוב למצוא פתרון ראוי שיאפשר יציאה מהמצב המורכב שאליו נקלע תחום ביטוחי הבניה. ההסדר שהוגדר בין חברות הביטוח והמוסד לביטוח הלאומי בתחום הפלת"ד, עשוי להיות מפתח או לכל הפחות קריאת-כיוון למנגנון דומה בתחום ביטוחי הבנייה.

אפשר בהחלט לנתח את היקף ההוצאה הנדרשת מחברות הביטוח בתביעות שיבוב לאחר תאונות עבודה בענף הבנייה ולבנות תמהיל של תשלום קבוע במקום התדיינות משפטית פרטנית בכל מקרה ומקרה לגופו.

הסדרה מסוג זה עשויה להפחית משמעותית את העומס המוטל על מערכת בתי המשפט (העמוסה גם כך) ולשחרר את הצורך של הביטוח הלאומי ושל חברות הביטוח בהחזקת ומימון מאגר בירוקרטי גדול לטובת העניין.

אבל יותר מכל – נראה שרק הסדרה מסוג זה עשויה להחזיר את מבטחי המשנה הגלובליים לשוק. היא תגדיר מנגנון התחשבנות גלובלי, תהווה WIN-WIN לכלל המעורבים ותאפשר לחברות הביטוח ודאות מסוימת במדידת הסיכון – סיכון שעלויותיו תרמו רבות בשנה האחרונה לבריחת מרבית מבטחי המשנה הגלובליים מתחום ביטוחי הבניה בישראל.

לסיכום: משרדנו קיים בנדון שורת התייעצויות עם אנשי מקצוע וגורמי מפתח ובכללם הנהלת התאחדות הקבלנים. נראה שדרושה כאן פעולה משותפת של חברות הביטוח, התאחדות הקבלנים בוני הארץ וחברי כנסת כדי לנסח הצעת חוק פרטית בנדון. בכוונתנו לדחוף את מקבלי ההחלטות ואת ממשלת ישראל לנקוט פעולה ולקבל החלטה חשובה להסדרת מנגנון התחשבנות כאמור, החלטה שתסייע רבות להחזרת תחום ביטוחי הבניה בישראל למסלול.

הכותב הוא מנכ"ל ומייסד איציק סימון סוכנות לביטוח בע"מ

איציק סימון צילום: דני שביט