בג"ץ דחה על הסף את העתירה של לשכת סוכני הביטוח בעניין רפורמת הבריאות

בג"ץ דחה על הסף את העתירה של לשכת סוכני הביטוח בעניין רפורמת הבריאות. פסק הדין ניתן אתמול (יום ב'). בפסק הדין כתב השופט מינץ כי העותרים לא מיצו את ההליכים מול הרשות המוסמכת: "לא בדקדוקי-עניות של פרוצדורה עסקינן, אלא במהות: הסדר הטוב; היעילות; החסכון במשאבים… חובת מיצוי ההליכים המוטלת על העותר חלה גם בעתירות שעניינן ביטולו של דבר חקיקה… העותרים בענייננו לא עמדו בחובה זו. מעיון בעתירה עולה כי כל שנעשה על ידם הוא פניה למחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה ולמשנה ליועצת המשפטית לממשלה לקיום "קדם בג"ץ". אלא שפניה זו איננה מהווה מיצוי הליכים, ואין היא פוטרת את העותרים מלפנות למשיבים שכלפיהם הוגשה העתירה ולשטוח לפניהם את טענותיהם".

להלן הנימוק המלא של השופט מינץ: "עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותרים כי נוציא מלפנינו צו על תנאי המורה למשיבים לבוא וליתן טעם מדוע לא יבוטל חלק מסעיף 49(1) לחוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג-2023, שעניינו בהוספת סעיף 78לב לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981 (להלן: התיקון). על פי הנטען בעתירה, התיקון מעגן העברה אוטומטית וכפויה של מבוטחים מפוליסת ביטוח ניתוחים "השקל הראשון" לפוליסת ביטוח ניתוחים "משלים שב"ן", שמשמעותה ביטול פוליסות ביטוח קיימות וכריתת הסכמים שונים בתנאיהם המהותיים ללא הסכמת המבוטחים, תוך פגיעה קשה ובלתי חוקתית בעקרון חופש החוזים. לחלופין התבקש להורות למשיבים לבוא וליתן טעם מדוע לא ייושם התיקון לחוק רק על פוליסות שייכרתו למן מועד כניסת התיקון לתוקף.

 דין העתירה להידחות על הסף. טרם פנייה לבית משפט זה נדרש העותר לפעול למיצוי הליכים מול הרשות המוסמכת הנוגעת בדבר. "לא בדקדוקי-עניות של פרוצדורה עסקינן, אלא במהות: הסדר הטוב; היעילות; החסכון במשאבים; מיקוד המחלוקת וציוני-דרך לפתרונה; הפעלת שיקול דעת מקצועי; הפריית השיח שבין האזרח לבין הרשות; כיבוד הדדי בין הרשות השופטת לבין הרשות המבצעת; כל אלה מחייבים מיצוי הליכים תחילה, וביקורת שיפוטית אחר כך" (בג"ץ 112/12 אדם טבע ודין אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' ממשלת ישראל, פסקה 8 (24.5.2012); ראו גם: בג"ץ 6855/23 פסקו נ' השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר (12.9.2023); בג"ץ 5894/23 מועצה מקומית בית זרזיר נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקה 7 (13.8.2023)). חובת מיצוי ההליכים המוטלת על העותר חלה גם בעתירות שעניינן ביטולו של דבר חקיקה (וראו: בג"ץ 5261/20 בן מאיר נ' הכנסת, פסקה 6 (20.8.2020); בג"ץ 267/21 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' שר האוצר, פסקה 4 (24.1.2021); בג"ץ 503/21 לבוביץ נ' כנסת, פסקה 11 (22.4.2021); דנג"ץ 912/21 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' שר האוצר (21.4.2021)). העותרים בענייננו לא עמדו בחובה זו. מעיון בעתירה עולה כי כל שנעשה על ידם הוא פניה למחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה ולמשנה ליועצת המשפטית לממשלה לקיום "קדם בג"ץ". אלא שפניה זו איננה מהווה מיצוי הליכים, ואין היא פוטרת את העותרים מלפנות למשיבים שכלפיהם הוגשה העתירה ולשטוח לפניהם את טענותיהם (וראו למשל: בג"ץ 88/22 נשאשיבי נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (5.1.2022)). לא למותר לציין כי בתשובת מחלקת הבג"צים לפניית העותרים מיום 24.8.2023 נאמר להם מפורשות כי העניין מושא פנייתם אינו מסוג העניינים המטופלים על ידי המחלקה במסגרת של קדם בג"ץ.

"העתירה נדחית אפוא. לפנים משורת הדין, והגם שנאמר לעותרים באופן שאינו משתמע לשני פנים שהם לא מיצו את ההליכים כנדרש, לא ייעשה צו להוצאות לטובת אוצר המדינה".