מאבק בין הרגולטורים על השליטה בענף הרכב / בני ברק

מאז ה-7 באוקטובר 2023 נתונה מדינת ישראל במלחמה קשה, עקובה מדם נגד אויב אכזר שקם עלינו לכלותנו וגרר אותנו למלחמת קיום.

להבדיל אלף אלפי הבדלות, מתנהלת בארצנו כבר שנים לא מעטות מלחמה נוספת שאמנם אינה עקובה מדם, אבל עלולה להיות עקובה מדמים, תרתי משמע. הכוונה היא למאבק שליטה על ההגמוניה בענף הרכב בין שני רגולטורים שמתגוששים ביניהם. שני המתגוששים הם המפקח על שוק ההון, הביטוח והחיסכון (האוצר) ומנגד – משרד התחבורה ושרי התחבורה.

כיפוף הידיים בין השניים נוטה מעת לעת לצד זה או אחר ולא ממש ברור אם כתוצאה ממאבקי היוקרה האלה הציבור יוצא נשכר.

חברות הביטוח שולטות על תחום תיקוני הרכב

מאז כניסתה של מירי רגב לתפקיד שרת התחבורה, ניראה כי הכף נוטה לטובת משרד התחבורה כשהשרה אינה מהססת לתחוב רגל לתחומים שבהם שלט בפועל המפקח על הביטוח, אבל שליטתו הייתה מאוד רדומה. כך למשל, האחריות לביטוח רכב נתונה למרותו של המפקח אבל במשך שנים ארוכות הוא לא הצליח, ואולי לא השתדל במיוחד, למנוע תופעה שלילית שהתפתחה בענף – השתלטות של חברות הביטוח על תחום תיקוני רכב שנפגע בתאונות – במוסכים. חברות הביטוח חדרו לענף הזה והפרו אותו למונופול שלהן באמצעות מה שנקרא "מוסכי הסדר" כשהן מכתיבות לענף את מחירי החלפים, מחיר שעת העבודה וקביעת עלות התיקונים באמצעות שמאי הבית שלהן.

התלות של המוסכים והשמאים בחברות הביטוח הפכה למוחלטת. מוסך שלא היה מוכן להתיישר לפי תכתיבי חברות הביטוח נותר ללא עבודה, שכן ספקי העבודה הגדולים הם חברות הביטוח. שמאים שניסו להיות נאמנים לעקרונות מקצועיים בשמאות שלהם ונתפסו כנדיבים מדי בעיני חברות הביטוח, נעלמו מרשימת שמאי חברות הביטוח.

התוצאה הייתה אמנם חיסכון משמעותי בעלויות חברות הביטוח, אבל פגיעה במבוטחים. שכן הלחצים של חברות הביטוח על המוסכים להוזיל את עלות התיקונים גררו במקרים לא מעטים לפגיעה ברמת התיקונים. המוסכים נאלצו לצמצם את עלות התיקון כדי שיישארו להם שולי רווח. גם השמאים נאלצו "להתפשר" עם העקרונות המקצועיים כדי שתהיה להם עבודה ובעלי הרכב נאלצו לקבל במקרים רבים רמת תיקונים וחלפים שלא ממש עמדו בקריטריונים הנדרשים. כך למשל, השמאים נאלצו להחריג בדוחות שלהם נזקים שנגרמו בתאונות, ולייחס אותם לנזקי עבר או סתם להתעלם מהם.

רק באחרונה מצאו החברות שיטה חדשה לחסוך בתשלום תביעות. הן הודיעו למבוטחים שמי שיעדיף לתקן את רכבו במוסך שאינו מוסך הסדר ויגיש לחברה דוח שמאי שבו מחיר החלפים שנדרשו לתיקון הרכב יהיה גבוה מזה שבו רוכשת חברת את החלפים אצל ספק החלפים שלה – יפוצה רק בהתאם למחיר החלפים שמשלמת חברת הביטוח לספקיה. הפערים בין המחירים יכול להגיע לעשרות אחוזים ויותר, משום שחברות הביטוח הן צרכן גדול בשוק החלפים ומטבע הדברים יקבלו הנחות גדולות יותר מאלה שיכול לקבל צרכן פרטי מזדמן.

המבוטח במקרה כזה, שמתעקש לתקן את רכבו במוסך שבו הוא מאמין ועמו הוא עובד שנים, "אוכל אותה" פעמיים: ראשית הוא משלם השתתפות עצמית גבוהה – קנס על כך שאינו מוכן שרכבו יתוקן במוסך הסדר שאינו מכיר, לעומת מי שמוכן שרכבו יתוקן במסוך הסדר, ושנית משום שהפיצוי שהוא יקבל מחברת הביטוח יהיה נמוך ממה שקבע השמאי שלו בגלל ה"גילוח" של חברת הביטוח במחיר החלפים.

מי קובע את מחיר החלפים

כאן כבר פקעה סבלנותו אפילו של המפקח על הביטוח. הוא החליט להפסיק או נכון יותר לצמצם את ההשתוללות של חברות הביטוח, שאגב העלו בשנה האחרונה את תעריפי הביטוח בעשרות אחוזים, ודרש מהחברות שגובה ההשתתפות העצמית של מבוטח שחברת הביטוח מקזזת מהפיצוי שלו נתח מעלות החלפים ומוכנה לפצות אותו רק לפי המחיר שבו היא רוכשת את החלפים – תיגבה ממנו השתתפות עצמית כאילו תיקן את הרכב במוסך הסדר.

המפקח קבע גם תיקרה לקיזוז שיכולה חברת הביטוח לבצע מפיצוי בגין החלפים – ככל הניראה לא יותר מ-25%.

עוד החליט המפקח לאסור על חברות הביטוח להפעיל את שיטת "אובדן מלא להלכה", שחסכה לחברות הביטוח סכומים גדולים בתשלום פיצויים לבעלי רכב שרכבם נפגע בתאונה והנזק שנגרם לרכב נע בין 45% ל-59% אחוז מערכו של הרכב, שכן בנזק של 60% חייב שמאי הרכב להשבית את הרכב שניזוק ולשלוח אותו לפרוק.

בשיטה הזו כולם מרוויחים וחברת הביטוח היא כנראה המרוויח העיקרי מהשיטה: היא יוצרת קשר עם סוחר רכב (בדרך כלל באמצעות השמאי מטעמה) ומציעה לו לרכוש את שרידי הרכב שהוגדר כ"אובדן להלכה". הסוחר קונה את השרידים, כולל רישיון הרכב, ויכול לשקמו. אילו היה הרכב מוכרז כאובדן מלא (טוטאל לוס) והיה מיועד לפרוק בלבד ומורד מהכביש, היה על חברת הביטוח לפצות את בעל הרכב במלוא ערכו ועבור השרידים שמיועדים לפרוק בלבד הייתה מקבלת מסוחר הרכב תמורה נמוכה משמעותית מאשר מכירת שניתן לתקנו ולהעלותו לכביש.

המבוטח נהנה גם הוא מהשיטה: הוא מקבל פיצוי מלא מחברת הביטוח ומסוחר הרכב "ונפטר" מצרה צרורה: רכב שעבר תאונה קשה וכמעט בלתי אפשרי למכור אותו, אלא אם מסתירים מהקונה את עברו.

מאחר שלחברת הביטוח יש אינטרס שכמה שיותר כלי רכב שנפגעו קשה בתאונות יוגדרו כ"אובדן להלכה" ולא כ"טוטאל לוס", הם מפעילים ברמזים מאוד שקופים את שאיפתם הזו, והשמאים שיודעים להתגמש כשצריך כי גם הם צריכים להתפרנס – מצליחים לעגל פינות ולהוציא תחת ידיהם דוחות שמאות שבהם רף הנזק נקבע על פחות מ-60%. אחת הטכניקות היא לקבוע שאת התיקון מבצעים בחלפים זולים או משומשים וכך הנזק של הרכב הפגוע קטן יותר… ומאחר ששמאות אינה ממש מתימטיקה צרופה, אחוז לכאן או לכאן בהחלט אפשרי.

השמאים בוודאי שאינם יוצאים נפסדים מכל הקומבינה הזו של יצירת הקשר בין חברת הביטוח לסוחר הרכב ויש להניח שיש תמורה לאגרה של השארת הרכב בתחום האובדן להלכה. סוחרי הרכב כמובן נהנים מרכישת שרידי רכב במחיר נמוך, תיקונו ומכירתו לקונה תמים – פעמים רבות בלי ליידע את הקונה בעברו הבעייתי של הרכב.

נהנה נוסף הוא המוסך שמתקן את הרכב בעלויות נמוכות ככל האפשר – העיקר שייראה טוב ושניתן יהיה למכור אותו בקלות. מי ש"אוכל אותה" הוא הקונה התמים שרכש את הרכב במחיר מלא, בלי שגילו לו על עברו של הרכב. עובדה זו מתגלה לו במקרים רבים רק מאוחר יותר, בדרך כלל כשהוא מבקש למכור את הרכב ובבדיקת מכון הבדיקה מתגלה ההיסטוריה הכואבת. אבל גם אם הוא יודע על עברו של הרכב, אין כל ביטחון שהתיקון שעבר הרכב בוצע לפי כל כללי הבטיחות הנדרשים וייתכן שעל הכבישים נעות "פצצות מתקתקות" בטיחותית, הן לנוהג בהן והן למשתמשי הדרך האחרים.

הרשות להגנת הצרכן נכנסת לתמונה

באחרונה נכנס לעובי הקורה גם היועץ המשפטי של הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן וריענן את "זיכרונם" של העוסקים בסחר ברכב משומש. בחוזר שהפיץ לפני ימים אחדים הוא מזכיר לעוסקים בסחר ברכב שחוק הגנת הצרכן מטיל עליהם חובה לגלות לרוכשי רכב משומש, שהוכרז כ"אובדן להלכה" או שעבר תאונה בטיחותית משמעותית – את ההיסטוריה של הרכב הזה ואם לא יעשו זאת, הם מסתכנים בכך שניתן להגיש נגדם אישום פלילי ולהטיל עליהם עיצום כספי, מעבר לתביעת נזיקין שרוכש הרכב יכול להגיש נגדם.

מי שיכול "ליהנות" מהלקונה הזו בחוק ובפיקוח על יישומו הוא חברות הביטוח. קחו למשל מקרה שבו אדם רכש רכב מסוחר בלי שנמסר לו על עברו המפוקפק של הרכב והוא שילם עבור הרכב מחיר שוק מלא. הוא ביטח את הרכב בחברת ביטוח בערכו המלא. איתרע מזלו של הרוכש, והרכב שרכש היה מעורב בתאונה ושמאי חברת הביטוח קבע שהנזק עולה על 60% והוא מוגדר כאובדן מלא. אבל כשחברת הביטוח תתחיל להתחקות אחרי ההיסטוריה של הרכב, היא תגלה מהר מאוד את עברו המפוקפק של הרכב ותפחית את הפיצוי לבעל הרכב הפגוע. לא יועילו לו טיעוניו שהוא לא ידע על עברו של הרכב כשביטח אותו בערכו המלא ולכן הוא זכאי לפיצוי מלא. במקרה כזה, שיטת ה"אובדן להלכה" פגעה ברוכש הרכב פעמיים – בעת הרכישה כאשר שילם עבורו מחיר מלא, ובפעם השנייה כאשר חברת הביטוח, שהיא אחת התומכות בשיטה ה"אובדן כהלכה", מפצה אותו בפיצוי חלקי עבור הרכב.

שרת התחבורה תופסת יוזמה

כך או כך, שרת התחבורה הדינמית שלנו לא ממש שבעה נחת מהמעורבות של רגולטורים אחרים בענף הרכב והחליטה ליטול את המושכות לידיה. אם הכל יתנהל לפי התוכניות שלה, החל מסוף החודש הבא יוכנסו שינויים בחוק רישוי רכב במטרה להגביר את התחרות בענף ובכך לנטרל או להגביל את יכולתם של רגולטורים אחרים לבחוש בקדרה. בנוסף קבוצות כוח אחרות שהיו דומיננטית בענף – יפסידו מכוחן.

אחת הרעות החולות בענף הרכב הוא מחיר החלפים וזמינותם. יבואני רכב היו במשך שנים בעלי המונופול על יבוא חלפים לכלי הרכב שהם מייבאים והתנו את האחריות לרכב חדש בתיקונו רק בחלפים המקוריים שהם יבאו ובביצוע התיקונים במוסכי רשת היבואן. השליטה האבסולוטית הזו של היבואנים בשוק החלפים והטיפולים אמנם תוקנה, לפחות להלכה, באמצעות שינויים שהוכנסו בחוק ואשר אפשרו לנתק מגע בין הטיפולים ברכב והשימוש בחלפים לבין האחריות של יבואן הרכב לתקלות. אבל בפועל מצאו היבואנים שיטת לשמר קשר הדוק למדי בינם לבין רוכשי מכוניות. הם הפעילו לחצים על יצרני רכב ויצרני חלפים מקוריים – לא למכור את מרכולתם ליבואנים חלופיים, בעוד הם עצמם מסרבים למכור חלפים מקוריים למוסכים שאינם מוסכי הרשת שלהם.

שרת התחבורה מתכוונת לשים לכך קץ ולחייב את יבואני הרכב והחלפים המקוריים (בדרך כלל חברות בנות של יבואני הרכב) לפרסם את מחירי החלפים שלהם על מנת לאפשר הקמת מאגר מידע פתוח על מחירי חלפים. זאת, כדי שהלקוח יוכל להחליט איזה חלק הוא רוצה שיותקן ברכבו ומה מחירו. על יבואני החלפים וכלי הרכב מקוריים יאסר לנסות לסכל יבוא מקביל באמצעות לחצים על היצרנים בחו"ל או על חברות הובלה. מי שיעשה זאת, או יפעל כהסדר כובל – עלול להסתכן בשלילת רישיון היבואן שלו או בהטלת מגבלות אחרות על פעילותו. יתר על כן, היבואנים המקוריים יתחייבו מראש בעת חידוש רישיון היבואן שלהם, להימנע מכל ניסיון לפגוע ביבוא מקביל, כולל פעולות שנועדו למנוע מסוכני רכב בחו"ל למכור מכוניות וחלפים ליבואנים מקבילים בישראל.

יבואנים זעירים של כלי רכב שנאלצו עד כה לחדש את רישיון היבואן שלהם מדי שנתיים, יזכו למירווח של שש שנים במועדי חידוש הרישיון.

כדי להגביר את התחרות בענף מבקשת השרה להתיר לתקן רכב בחלפים משומשים – דבר שיוזיל את עלות הטיפולים ברכב.

מי ייהנה מהשינויים הללו שהשרה רגב נסה להכניס לענף? האמנם הלקוח הסופי? האם באמת תחזוקת הרכב תהפוך זולה יותר ומחירי הביטוח ירדו?

ספק רב.

ומה אומרים השמאים והמוסכים

שמאי הרכב ויקטור עידן, שחברות הביטוח לא ממש אוהבות אותו (וזאת בלשון המעטה) משום שהוא אינו מתכופף ולא נכנע לתכתיביהן במטרה להוזיל את עלות התיקונים, מגלה דאגה ממה שצפוי לאחר פתיחת שוק החלפים לתחרות מלאה. "אני חושש מפני מצב שבו השוק יוצף בחלפים מאיכות נמוכה ולא בטיחותיים. חלפים תחליפיים אינם עומדים תמיד בביקורת האיכות שבה עומדים חלפים מקוריים. הם אמנם זולים יותר וחברות הביטוח מנסות לחייב את השימוש בהם, אבל פגוש לא איכותי או מכסה מנוע שלא תוכנן כך שבמקרה של תאונה הוא יקרוס מבלי שנוסעי הרכב ייפגעו, הם סכנה. מדובר אולי על חיסכון לחברות הביטוח אבל סכנה לבטיחות", כך הוא אומר.

לדבריו, "מלבד זאת, הניסיון הוכיח שחברות הביטוח ממהרות להעלות תעריפים בכל הזדמנות שנקרית בדרכן. אבל הדרך חזרה, של הוזלת תעריפים, מתנהלת בעצלתיים. רק כאשר לשוק נכנסות חברות חדשות שגורמות לתחרות תעריפים, שמאיימות על החברות הוותיקות – המחירים יורדים, וגם זאת באיטיות.

"חוץ מזה, שוק הביטוח הוא שוק מוזר. קיימים הפרשים על עשרות ומאות אחוזים בין הצעת ביטוח שאותו נהג ואותו רכב יקבל בחברה אחת לעומת חברה אחרת. והרי מדובר באותו 'מוצר' בדיוק. האם פירוש הדבר שהחברה הזולה היא חברה של טיפשים, או אולי שתעריפי החברה היקרה הם חזיריים?

"אני מציע לא לצפות ליותר מדי השפעה של הרגולטורים בנושא, אלא לעשות סקר שוק לפני שמחליטים היכן לבטח את הרכב ולנהל מו"מ קשוח מול חברת הביטוח – ותתפלאו כמה זה יכול לעבוד לטובתכם המבוטחים".

שי שחר, בעל מוסך שי שרותי רכב מראשון לציון (אינו מוסך רשת של אף יבואן וגם אינו מוסך הסדר של חברת ביטוח, אבל זכה בתואר "יצאת צדיק" בתוכניתו של חיים הכט), דווקא תומך בתוכניתה של שרת התחבורה. לדבריו, "בשוק קיימת תופעה של התנהגות קרטלית של יבואני הרכב. הם מונעים יבוא חלפים מקוריים ואינם מוכנים למכור לנו, המוסכים שאינם מוסכי רשת, חלפים, ואם הם כן מוכרים, המחירים מופקעים כך שעלות התיקון במוסכים העצמאיים שאינם מוסכי הרשת שלהם הופכת ליקרה יותר מאשר במוסכי היבואן. אם השוק ייפתח ליבוא חלפים חופשי, יוכלו המוסכים הפרטיים להתחרות במחירי מוסכי הרשת ועלות התיקונים תפחת. זה יוביל ללא ספק גם להוזלת פרמיות הביטוח. השקיפות בשוק תמנע את כל הטריקים הקיימים היום".

שחר מציין כי הוא חושש כי מה שהיה הוא מה שיהיה: "כבר שנים מדברים על פתיחת השוק לתחרות, אבל בכל פעם מתברר שלובי זה או אחר של קבוצות לחץ מונע את הרפורמה הכל כך נחוצה. אולי הפעם תצליח רגב היכן שהאחרים נכשלו. אני מצפה לכך בכיליון עיניים, לטובת כל בעלי הרכב ולטובת כל העוסקים בענף".