ניסיון לתבוע נזקי תאונה קודמת יחד עם נזקי תאונה נוספת

עו"ד ג'ון גבע

בבית משפט השלום בתל אביב-יפו נדונה תביעתו של ר. (התובע) אשר יוצג על ידי עו"ד רן קמנצקי כנגד הפניקס חברה לביטוח (הנתבעת 1) וכנגד נ. (הנתבעת 2) אשר יוצגו על ידי עו"ד משה עובדיה. פסק הדין (ת"א 30891-02-21) ניתן במרץ 2022, מפי השופט נצר סמארה.

בפני בית המשפט הונחה תביעה לפיצוי התובע בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבו בעטיה של תאונת דרכים.

התאונה התרחשה בשנת 2020, בין כלי רכב, מסוג פרארי, שבעת התאונה היה בבעלות התובע לבין כלי רכב, מסוג סובארו, שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבעת 2 (להלן: הנתבעת) ובוטח על ידי הפניקס.

על פי הנטען בכתב התביעה, התובע נהג ברכבו, עד שהגיע לשער יציאה מחניון, כאשר רכב הנתבעות לפניו. בשלב מסוים, כאשר רכב התובע בעצירה מוחלטת, נפתח השער פנימה והנתבעת נסעה לאחור עד שפגעה בחלקו הקדמי של רכב התובע.

התובע טען, כי הנתבעת לא התכחשה לאחריותה לתאונה, ועל כן פנה לחברת הפניקס בדרישה לתשלום פיצוי בגין נזקיו. עוד טען התובע, כי עדכן את נציגי הפניקס שהמגן הקדמי והסורג נפגעו בתאונה קודמת, בעטיה הגיש תביעה משפטית, כאשר הנזק לא תוקן עובר לתאונה הנדונה.

לדברי התובע, ההליך הקודם הסתיים בהסכם פשרה, במסגרתו הנתבעת שם חויבה לשלם לתובע 75% מסכום התביעה. עוד הוסיף התובע, כי לאחר פסק הדין בגין התאונה הקודמת, ביקש מהשמאי מטעמו לעדכן את חוות הדעת בגין התאונה הנדונה, תוך הפחתת התשלומים שנפסקו לזכותו בגין התאונה הקודמת, והוא עשה כבקשתו. כמו כן, התובע העביר לחברת הפניקס את העדכון האמור.

מנגד, הנתבעות לא הכחישו את אחריותה של הנתבעת לקרות התאונה, אך הן טענו כי התביעה אינה אלא ניסיון לעשיית עושר על חשבונן, תוך שימוש לרעה בהליכי בית משפט, נוכח תביעה בגין נזקים, שכלל לא נגרמו בתאונה דנן אלא בתאונה הקודמת, אשר התובע בחר להסתיר מהן בעת דרישתו לתשלום פיצוי.

עוד טענו הנתבעות, כי רכבן הוסע לאחור מטרים בודדים ופגע קלות ברכב התובע ונגרם, אם בכלל, נזק קל בחזית רכבו. לבסוף טענו הנתבעות, כי התובע לא תיקן את הנזקים שנגרמו בתאונה הקודמת ולימים אף קיבל פיצוי מלא במסגרת הסדר הפשרה, ולמעשה, מצא לנכון להגיש כפל תביעות בגין אותו נזק בדיוק.

לאחר שמיעת טענות הצדדים ובחינת הראיות בתיק, קבע בית המשפט כי דין התביעה להידחות.

תחילה, ציין בית המשפט כי עדותו של התובע הייתה מהוססת, מתפתחת, בלתי עקבית ולא הותירה רושם מהימן. לעומת זאת, עדותה של הנתבעת הייתה קוהרנטית, ברורה והותירה רושם מהימן. נסיבות התאונה, כפי שעלו מהעדויות, לימדו כי האפשרות שרכב הנתבעות יגרום נזק בהיקף שצוין בדוח שמאי התובע, היא קלושה.

מעבר לכך, התובע ניסה להתחמק והציג גרסה מיתממת כאשר הסביר בדיעבד מדוע לא גילה כבר בעת הגשת הדרישה לפיצוי בגין התאונה דנן, על התאונה הקודמת ונזקיה, אלא רק בשלב מאוחר יותר, לאחר שקיבל פיצוי כחלק מפשרה בהליך בגין התאונה הקודמת ולאחר שנשאל באופן ספציפי לגבי התאונה הקודמת.

בהתאם לזאת, קבע בית המשפט כי התובע העדיף שלא לתקן את הרכב בעקבות התאונה הקודמת, וקיבל לידיו את כספי הפיצוי. אלא שבתביעה דנן הוא בחר לתבוע את אותם הנזקים בגין תאונה מאוחרת, תוך שהוא "הלביש" נזקי עבר לתאונה דנן וניסה לגרוף לכיסו כספים שלא מגיעים לו.

עוד הוסיף בית המשפט, כי הואיל והתובע פוצה בגין אותם נזקים במסגרת ההליך בגין התאונה הקודמת, הרי שאותם רכיבים לא יכולים להינזק בשנית עד כדי צורך בהחלפתם בחדשים. כמו כן, אף אם נגרם נזק נוסף בעקבות התאונה דנן, הרי שהוא נבלע בנזק שנגרם בגין התאונה הקודמת, ובכך מוצתה עילת תביעתו של התובע בגין נזקים אלו.

בית המשפט הדגיש, כי גם אם היה נקבע שהתובע זכאי לפיצוי מסוים, הוא לא הוכיח את ההיקף הנכון של נזקיו. כאמור, התובע הגיע לפשרה בהליך הקודם, ובמסגרת פשרה זו נקבע סכום פיצוי מסוים. סכום הפשרה לא שיקף גובה נזק מוכח, אלא סכום שהצדדים הסכימו כדי לסיים את ההליך, שאמנם מבוסס על השומה, אולם לא ניתן לדעת מאיזה רכיב התובע הסכים להפחית או לוותר, דבר שהצביע על חוסר בהירות וניסיון לטשטש עקבות.

בית המשפט קבע כי לא עלה בידי התובע להוכיח אלו נזקים, אם בכלל, נגרמו בעקבות התאונה. מנגד, עלה בידי הנתבעות להעמיד תשתית ראייתית מספקת על מנת להוכיח כי רובם ככולם של הנזקים מקורם בתאונה קודמת או באירועים אחרים שאינם קשורים לתאונה דנן או כי הנזקים הנוספים שנגרמו נבלעו בתוך נזקי התאונה הקודמת.

סוף דבר, בית המשפט דחה את התביעה וחייב את התובע לשלם להפניקס הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.

עד למועד כתיבת שורות אלה, לא ידוע אם הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.

——————————————————————————————————————–

הכותב הוא מייסד ושותף במשרד ג'ון גבע-הדר עורכי דין ומגשרים.