מורן זיסר – מנכ"לית באפי, חברה מובילה שוק המפתחת מערכת לניהול משרד הסוכן, היא חברת מועצה בעיריית יוקנעם עילית, דירקטורית במספר חברות, משפטנית, בזוגיות ואם לארבע בנות.

זיסר מעידה על עצמה כחובבת מסכים מושבעת שלא פספסה אף פרק של היפים והאמיצים, שמהווה סוג של טיפול פסיכותרפי בן 22 דקות. מאז שהיא זוכרת את עצמה תמיד אהבה לקרוא המון. בימים אלה היא קוראת את אנשים בדמיון של מתן חלק, "הספר מלא בהומור שחור, ציניות בוטה, עם המון קללות. אני אוהבת את הכנות וחוסר הפוליטיקלי קורקט שבו. אני מעדיפה שכולם יהיו בלי פילטרים".

במהלך כנס סוכנים גדול שנערך בשבוע שעבר באילת, בהשתתפות קרוב לאלף אנשי מקצוע מעולם הביטוח, זיסר הבחינה כי חברות הביטוח, רובן ככולן, שלחו נציגים גברים בלבד לקבלת הפרסים ולנשיאת דברי הוקרה לסוכנים: "זה היה מצעד של שלושים גברים. משום מה נציגי החברות הם תמיד גברים, כאשר יש שפע של נשים ראויות וטובות מהשדרה הניהולית". כשזיסר עלתה לקבל את הפרס, היא חטפה את המיקרופון ודיברה מדם ליבה כשהסבה את תשומת לבם של כל המשתתפים למיעוט הנשים במעמד זה. בשיחה עם פוליסה היא שחזרה את האירוע ואמרה: "זה אקט סימבולי, אבל זה גם אקט הצהרתי שנותן מקום לנשים. ברור לכולנו כי מוקד הכוח הוא גברי אז לפחות תעשו את המעשה הראוי ותתנו לנשים לקבל את ההוקרה לה הן ראויות".

ספרי בקצרה על תפקידך ותחומי האחריות. איך נראה סדר היום שלך?

זיסר: למנכ"לית חייב להיות סדר יום עם עוגנים קבועים שהם חלק מהשגרה, ששומרים על איזון ויכולת הצלחה. אני כמנכ"לית חולשת על המון תחומי אחריות, החל מניהול שיחת נפש עם עובד במצוקה חברתית ורגשית, לוודא שעמדתי ביעדי התקציב של חודש שעבר, ליצור חיבורים עסקיים ולפתח עבור השוק מערכות מתקדמות שנותנות מענה לצרכים הקיימים כיום.

 מה קורה מהרגע שאת מגיעה הביתה?

זיסר: על אף שמבחינתי העבודה שלי היא חלק מההוויה שלי, ומההגדרה העצמית שלי אני עושה שאט דאון מוחלט למערכת של ניהול הקריירה ומפעילה את "המשמרת השנייה" של ניהול המשפחה. הפרדה מוחלטת בין זמן בית לזמן עבודה.

אין משהו הרואי באנשים שמעידים על עצמם שהם עובדים 24/7. השחיקה היא בלתי נמנעת ואתה משלם מחיר פיזי, נפשי ואף משפחתי. זה נכון במיוחד לנשים שנדרשות לעבודה יותר מאומצת מגברים. זאת, כי ברמה תרבותית הורות נתפסת במשקי בית רבים כעבודה שהיא ברירת מחדל נשית.

יש לך טיפים לנשים אחרות כדי להתמודד עם איזון בין קריירה למשפחה? או באופן כללי, טיפים להצלחה?

זיסר: קטונתי מלתת עצת קסם. הכול מתחיל מתפיסה עצמית של 'למה אני ראויה' ו'מה מגיע לי'. התפיסה התרבותית גורמת לנו לחטא בנפילה לתפיסות מגדריות מסורתיות. לפני שהייתי מנכ"לית, רוב חיי הייתי שכירה עם שלושה תארים ובכירה בסוכנויות ביטוח. תמיד ידעתי לייצר איזשהו אקלים של הפרדה בין קריירה למשפחה וחברים. לדוגמה, כשמתקשרים בשעה מסוימת אני עונה ושואלת האם זה מהותי ודחוף או שזה בסדר שאהיה עכשיו עם זמן משפחה שלי ואטפל בזה מחר בבוקר. יש עניין של הנגשה בצורה נעימה, בין אם בצד השני של הקו ניצב קולגה, לקוח או שיש עניין אסטרטגי עבורי – חייבים לייצר איזונים ובלמים אחרת שכרך יוצא בהפסדך.

מהי הצלחה בעינייך?

זיסר: מימוש עצמי נחשב בעיני להצלחה. מימוש עצמי לא תמיד אפשר לכמת בכסף, כוח מעמד או השפעה, כלומר, הם יכולים להוות הסימפטומים למימוש עצמי, אבל באותה מידה מימוש עצמי יכול לנבוע מהתנדבות, השפעה ואקטיביזם. זו הצלחה כשאתה מסופק מכך שהשפעת באופן חיובי על החברה.

מהם הקשיים שאת חווה בשגרת היום-יום, בניסיון להצליח לשלב בין משפחה לקריירה?

זיסר: זה לא קשיים שרק אני חווה, זה קשיים של נשים באשר הן. אני חושבת שבתרבות שלנו מתקיים פרדוקס מתסכל בין מאבקן של הנשים לשוויון לבין מקומן בפועל בשוק התעסוקה.

כדי להבין כמה מאתגר לנו הנשים לממש את הפוטנציאל שלנו בשוק התעסוקה צריך להבין את המגבלה התרבותית שקושרת את ההורות לתפקיד אימהי בצורה לא מאוזנת.

לאורך ההיסטוריה נשים ניהלו מאבק על זכויות מאוד בסיסיות ואכן חוקים נחקקו וברמה הפורמלית כיום נשים לוקחות על עצמן עוד ועוד תחומי אחריות. אולם, נראה כי אף אחד לא לקח בחשבון שמבחינה תרבותית לנשים יש תחומי אחריות נוספים, שהם ברירת מחדל במסגרת חלוקה מסורתית במשפחה של תפקידי ההורות וגידול הילדים.

בפועל, אין באמת שוויון מהותי. המגמה הרווחת כיום מסתכלת על יחידה משפחתית עם שני מפרנסים, אבל מתעלמת מהעובדה שבמרבית משקי הבית הנטל ההורי עדיין על האימא. זה כאמור פרדוקס מטורף ומתסכל.

 מה דעתך על אפליה מתקנת?

זיסר: חקיקה בתחום היא דבר בריא, אולם חקיקת יתר של אפליה מתקנת היא דבר מסוכן שעלול לחזור לנשים כבומרנג. לדוגמה, אתה עושה אפליה מתקנת שמחייבת תקינה לנשים או הגנה מוגברת על נשים כי הן מופלות, אבל אז גברים בעמדות הכוח יעדיפו להעסיק גברים.

אנחנו עדיין בתוך מהפכה, וצריכות להמשיך ולא להפסיק עד שיהיה שוויון תרבותי וחינוכי, אך אסור להתחסד – עד שלא יהיה שינוי תרבותי גם אלף חוקים לא יעזרו.

מה המערכת יכולה לעשות כדי לשפר את סיכויי הנשים להתקדם בשדרה הניהולית?

זיסר: ניקח לדוגמה מהתחום שלנו את חברות הביטוח. הן פועלות באופן פרואקטיבי לייצור מדיניות תומכת להתקדמות בתפקידי ניהול – זה מעולה. אך לדעתי, הכיוון שלהן צריך להיות לא פחות מכך לפעול לשינוי תודעתי תרבותי אצל הגברים, כך שהם יבינו שגם הם רשאים לקחת את המקום ההורי, את ה"משמרת השנייה", בדיוק כמו האישה. ברגע שגברים יבינו שיש איזון מגדרי בסל ההטבות הפורמלי שלהם אולי יקומו כמה אמיצים שיגידו שהם רוצים לצאת מוקדם יותר כדי להיות עם הילדים. או לחלוק בחופשת הלידה – שאגב הייתי משנה את המינוח בזה הרגע לתקופת הורות, כי חופשה זה בטח לא.

לעניין עצמו, אני רואה מנהלים שמסתכלים בעין פחות מקבלת על גברים שמבקשים לצאת הביתה בחמש בערב. אולם, על מנת ששני בני הזוג יוכלו לממש את עצמם, אסור למעסיקים לקבע את הגברים ככאלה שיכולים לעבוד 24/7 כעובדים דומיננטיים. כיום, המשמעות של יצירת שוויון מגדרי היא להסביר לגברים שגם להם מגיע ליהנות מהורות וחיי משפחה, בדיוק כמו לנשים.

לסיכום, האם יש לך מוטו לחיים שעל פיו את פועלת? אם כן, מהו?

זיסר: כן, ישנו מוטו, שחוזרת עליו כמה שאפשר בייחוד למען נשים: "תזרקי את הבושה לפח". נשים לעיתים סוחבות על כתפיהן תחושות של בושה ומבוכה בכל הנוגע למה שהן מחצינות, לאופן שבו הן נושאות עצמן וכו'. לימדו אותנו לחשוש ממה שיגידו ולהתנהג "כמו שצריך". לעומת זאת, גברים עם חצי מהיכולות שלנו מעזים הרבה יותר.

הייתי רוצה שנשים יהיו עם פחות בושה, יותר חוצפה, תעוזה להיות באמת מי שהן עד הסוף.

קשיחות נתפסת כתכונה גברית אבל אני חושבת שנשים הרבה יותר קשוחות

עד כמה את מזדהה עם הציטוטים הבאים?

"אל תיתן לאף אחד לדבר בשבילך, ואל תסמוך על אחרים שילחמו בשבילך" – מישל אובמה

זיסר: מזדהה לחלוטין. אם את רוצה שמשהו יקרה תגרמי לו לקרות. סייג קטן – אתה כלום ושום דבר בלי צוות של אנשים טובים שמקיפים אותך ועובדים לצידך.

"אני מציירת את המציאות שלי" – פרידה קאלו

זיסר: מסכימה חלקית. את יכולה לצייר את המציאות שלך – המכחול בידיים שלך, אבל צריך שיהיה לך קנבס טוב וצבעים טובים. האמירה מעט יומרנית, כי אישה שקמה היום בבוקר בסעודיה זו לא אותה אישה שקמה בתל אביב.

"בכל פעם שאישה עומדת על דעתה, היא עומדת בשביל כל הנשים" – מאיה אנג'לו

זיסר: לא מסכימה. יש כמה נשים שלא הייתי רוצה שייצגו את דעתי. יצירת שוויון מגדרי זה לא אומר לתת כרטיס "מעבר חופשי" לכל אישה רק מעצם היותה אישה. לחלופין, אסור לשים גבול לאישה מעצם היותה אישה. אני לא מסכימה עם נשים באופן אוטומטי רק בגלל שהן נשים. זה קצת צבוע.

"אני קשוחה, שאפתנית ואני יודעת בדיוק מה אני רוצה. אם זה עושה אותי כלבה, אוקיי" – מדונה.

זיסר: זה נשמע כמו משפט שהייתי אומרת. קשיחות נתפסת כתכונה גברית אבל אני חושבת שנשים הרבה יותר קשוחות מגברים – גבר נדרש למלחמות כאלה? מלחמה על המקום שלנו; מלחמה על הזכויות שלנו; הנטל הפיזי שאנחנו נושאות אבולוציונית; התפיסה אותנו בחברה.