אושרה ייצוגית נגד חמש קרנות הפנסיה הגדולות: העלו למקסימום את דמי הניהול בלי להודיע לעמיתים

אושרה ייצוגית נגד חמש קרנות הפנסיה הגדולות, שהוגשה ביולי 2014 בטענה שהחברות העלו למקסימום את דמי הניהול – בלי להודיע לעמיתים. התביעה הוגשה על ידי איגוד העמותות לזקן בישראל והעמותה למען הקשיש קריית מלאכי נגד חברות הפנסיה והגמל של מנורה מבטחים, מגדל, כלל ביטוח, הראל והפניקס. התובעים יוצגו על ידי עוה"ד איתן חיימוביץ ושלומי מושקוביץ. חברות הביטו יוצגו על ידי עוה"ד פנחס רובין, הראל שחם ועומר גולדנברג.

בתביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי מרכז נטען כי בשלב ההפקדה לקרן פנסיה חדשה מקיפה, גובות המשיבות מן העמיתים דמי ניהול בשיעור ממוצע של 0.3% מן היתרה הצבורה לעומת 0.5% המותרים בדין, ודמי ניהול בשיעור ממוצע של 2% מן ההפקדות השוטפות, במקום 6% המותרים בדין. לעומת זאת, כך נטען, בשלב הפרישה מן העבודה, כאשר העמית שוב אינו מפקיד כספים לקרן, והוא מתחיל לקבל ממנה קצבת זקנה, עולים דמי הניהול שעליו לשלם לכדי 0.5% מן הנכסים. כיוון שלאחר תחילת קבלת הקצבה לא ניתן לנייד את החיסכון לקרן פנסיה או לחברת ביטוח אחרת, העמיתים הגמלאים שבויים בידי הקרן, שמנצלת את המצב לגביית דמי הניהול המרביים המותרים בדין. התביעה נתמכה בחוות דעת של האקטואר יצחק בלאס.

נכתב בהחלטת השופטת הבכירה אסתר שטמר, כי התובעות טענו לכתחילה כי החברות פועלות כקרטל שמעלה את תעריף דמי הניהול לקבוצת הגמלאים למקסימום האפשרי. אולם השופטת דוחה מכל וכל טענה זו: "טענה זו לא זכתה לפיתוח מבחינת דיני התחרות הכלכלית, גם לא בסיכומי המשיבות, ומשום כך לא תידון בהחלטה, ולא תאושר".

השופטת אסתר שטמר

תגובת המשיבות

חברות הביטוח מיוצגות יחדיו והציגו חזית אחידה. החברות טענו כי חישוב דמי הניהול לפי 0.5% סביר ומעוגן בחקיקת משנה, באסדרה הרלוונטית, בתקנוני הקרנות, ובהסכמים שבינן לבין העמיתים. לטענתן, רק ביולי 2014 נתן המאסדר הוראות בדבר האפשרות למתן הנחה בדמי ניהול בתקופת הפנסיה, וכיצד היא תחושב. בנוסף, נטען, לקרנות הוצאות מיוחדות במתן שירות לפנסיונרים. לתשובת המשיבות צורפה חוו"ד של האקטואר דיוויד אנגלמאייר, לפיה שיעור דמי הניהול בתקופת הפנסיה אינו עולה על שיעור דמי הניהול הכולל בתקופת החיסכון, והוא מוצדק מבחינה כלכלית ואקטוארית.

עוד טענו החברות, כי במעמד הפרישה שיעור דמי הניהול נקבע מחדש, ללא קשר לשיעור דמי הניהול ששולם לאורך החיסכון. משום כך מדובר בקביעת דמי ניהול ולא בהעלאתם, ואין צורך במתן הודעה. על כן, בהקשר זה נטען כי החברות פעלו בתום לב, ולא הפרו חובות בתחום זה, לרבות חובה לגלות גילוי יזום.

עוד טענו החברות, כי נוסחת החישוב לקצבת הזקנה מחלקת את היתרה שצבר חוסך מסוים לאורך תקופת החיסכון במקדם המרה, ותוצאתה הוא גובה הקצבה. הנוסחה לחישוב מקדם ההמרה, נטען, נקבעת על ידי המאסדר, וכוללת ריבית היוון, בניכוי דמי ניהול בשיעור 0.5%. על כן טענו הקרנות, כי אנוסות היו לגבות את דמי הניהול בשיעור 0.5%.

עוד טענו החברות הנתבעות, כי לא חלה חובה להודיע לעמיתים על דמי הניהול לאחר תחילת תשלום הקצבה – "אין הוראה שמחייבת בכך, בניגוד להוראות שחלות על הודעות לעמיתים בקרן". עוד נטען, כי ההנחה שניתנת בתקופת החיסכון נובעת ממשא ומתן עם מעסיקים גדולים, והיא תלויה בהמשך ההפקדות. מה שאין כן ביציאה לפנסיה, שבה פוקעות ההנחות עם הפסקת ההפקדות.

החברות אף טענו כי לא נגרם למקבלי הקצבאות שום נזק, משום שאותה שיטה נהגה בכל קרנות הפנסיה, והגמלאים לא יכולים היו לרכוש תנאים אחרים משופרים.

עמדת הממונה: אין מקור חוקי לחובת הודעה

במסגרת הדיון פנתה השופטת שטמר בבקשה לקבל את עמדת רשות שוק ההון. תשובת הממונה הייתה כי "אין מקור חוקי לחובת הודעה מוקדמת לעמיתים לפני מועד הפרישה המיועד". עוד נכתב בעמדת הממונה, כי ההנחה שניתנת בתקופת החיסכון נובעת ממשא ומתן עם מעסיקים גדולים, והתנאי לפיה הוא המשך ההפקדות, מה שאין כן ביציאה לפנסיה, שבה פוקעות ההנחות עם הפסקת ההפקדות.

בדיון שערכה השופטת נאמר כי שני נושאים הועלו לדיון:

1. עצם גביית דמי ניהול בשיעור מרבי של 0.5% משווי הנכסים פחות ההתחייבויות של הקרן
2. אי מתן הודעה מראש על שיעור דמי הניהול.

לדברי השופטת, אמנם גביית 0.5% משווי הנכסים עולה בקנה אחד עם הדין, אשר נוקב בשיעור זה כשיעור מרבי. עוד ציינה, כי עמדת המאסדר תומכת במילותיה בטענת החברות, שלפיה אין מדובר בהעלאת דמי ניהול, כי אם בקביעתם מחדש. אולם השופטת לא מאמצת את העמדה: "לא ראיתי חשיבות רבה לאבחנה הסמנטית שהחברות הדגישו".

עוד כותבת השופטת: "המשיבות טענו כי חוזר פנסיה 2014-3-3 קבע לראשונה הנחיה לחישוב ההנחה בדמי ניהול למקבלי קצבת זקנה, בעוד שקודם לכן היו אנוסות לגבות את השיעור המרבי. זו עמדה שקשה להסכים עמה. במיוחד כאשר תקנות דמי ניהול, החוזרים ותקנוני הקרנות נוקטים לשון דמי ניהול מרביים,  ב"שיעור שלא יעלה על 0.5% לשנה" וכדומה. פרשנות מילולית פשוטה מלמדת  שניתן היה לגבות כל שיעור עד השיעור המרבי. ובמקום שהפרשנות ברורה, אין לחפש פרשנות  אחרת.

עוד מתייחסת השופטת לטענה של החברות כי ההנחיה שלפיה דמי הניהול שנקבעו יעמדו בתוקפם לכל תקופת הפנסיה מקשה על מתן הנחות. אכן, מעצם ברייתן תחזיות קשות הן, אך בכך בדיוק עוסק שוק הביטוח: "רצונן של המשיבות לבטח גם את עצמן מפני קשיים אפשריים מובן, אך אין בו די כדי לקבע חיוב בדמי הניהול המרביים".

בהתייחסות לסוגיית ההודעה על דמי הניהול החדשים כתבה השופטת כי הדרישה למתן הודעה מראש על אודות העלאת שיעור דמי ניהול נקבעה מספר פעמים ברגולציה. המשיבות טענו כי אין מדובר בהעלאת דמי ניהול, כיוון שאין מדובר באותם דמי ניהול שנגבו בתקופת החיסכון, כי אם באופן חישוב אחר ושונה, שאין בו לא העלאה ולא הורדה, אלא קביעת דמי ניהול.

"אני שותפה לדעתם של ב"כ המבקשות, כי ההסדר המתייחס לעמיתים אינו יוצר הסדר שלילי באשר לגמלאים, כלומר שלא ניתן ללמוד ממנו שאין צורך בהודעה מראש בדבר קביעת דמי הניהול. למרות שאין אסדרה מיוחדת לנושא ההודעה, ניתן ללמוד מן הדין הכללי כי חלה חובה על המשיבות להודיע לעמיתים על אודות דמי הניהול שבדעתן לגבות החל משינוי הסטטוס של העמית-החוסך לגמלאי. בעיקר כך על רקע העובדה שהשינוי יחול לכל אורך שנות תשלום הפנסיה".

עוד מתייחסת השופטת לחובת הנאמנות וכותבת: "היקפה של חובת הנאמנות, כמו גם היקפה של חובת תום הלב, לא נקבע בפסיקה, והוא משתנה בהתאם לנסיבות הספציפיות. במקרה שבו דובר בגביית דמי ניהול של גוף מוסדי מתוך הצבירה של העמיתים, שלא כדין, קבעה השופטת מ' אגמון גונן כי מדובר בהפרת חובת הנאמנות המוגברת, והיא חמורה בהרבה מהפרת חובות תום הלב בחוזה".

"עינינו הרואות, הקרנות מחזיקות בכוח משמעותי כלפי הגמלאים. הגם שלכאורה עומדת להן הזכות לקבוע או לשנות את מחיר ההתקשרות בעצמן, אין לאפשר זאת ללא מתן הודעה מראש למתקשרים עמן" – כך שטמר.

עוד כתבה: "המשיבות טענו כי מיותר להטיל עליהן את חובת ההודעה משום שדמי הניהול ידועים. לטענתן, אין צורך בהודעה מיוחדת על אודות גובה דמי הניהול בפנסיה, משום שזהו רק חלק מאירוע מיוחד וחשוב בחייו של העמית, ויש להניח שהוא יודע כי יצטרך לשלם דמי ניהול. הגם שאין ספק בדבר גודל השעה, טענת הידיעה לא נתמכה בראיה כלשהי".

"אין לקבל גם את עמדת המשיבות… שלפיה אילו עשו הגמלאים 'הנדסה חוזרת' של חישוב הריבית שלפיה חושב מקדם ההמרה, היו מוצאים כי שיעור דמי הניהול עומד על 0.5%. הדרישה שהגמלאי יבחן בנבכי הנוסחאות שאינן ידועות לו, ויחשב את דמי הניהול בעצמו בלתי סבירה".

"קשה לקבל גם את העמדה החלופית של הקרנות, שלפיה דמי הניהול ידועים מכוח היותם בבחינת 'דין'. ובכן, ההיתר לגבות עד 0.5% , גם אם היה ידוע בכוח או בפועל, אינו מלמד על ידיעה בדבר גביית שיעור ספציפי כלשהו, אלא רק על ידיעה שדמי הניהול המרביים יהיו 0.5%. ודאי שהחברות המנהלות את הקרנות לא חויבו לגבות את השיעור המירבי מן העמיתים".

"הדוחות השנתיים לחוסך – אף אם הם מקור לידיעתו על שיעור דמי הניהול – מגיעים מאוחר מדי, לאחר שהפך 'שבוי' בידי קרן הפנסיה. אין בכך כדי לענות על הדרישה", כותבת השופטת – "התוצאה היא שאני דוחה גם את טענת הקרנות כי שיעור דמי הניהול נודע לגמלאים בכל צורה שהיא".

בסיכום כותבת השופטת: "קיימות שאלות מהותיות של עובדה או משפט משותפות לכלל חברי הקבוצה. כמו כן קיימת אפשרות סבירה שהשאלות תוכרענה לטובת הקבוצה… הדרך ההוגנת והיעילה להכרעה במחלוקת היא באמצעות תובענה ייצוגית… לנוכח כל האמור לעיל, אני מאשרת את התביעה הייצוגית".

הגדרת הקבוצה, כמבוקש בבקשת האישור, היא: "כל מי שהוא עמית בקרן פנסיה חדשה מקיפה, הנמנית על אחת מן המשיבות, וזכאי לקבל פנסיית זקנה ו/או יהיה זכאי בעתיד לקבל פנסיית זקנה".

עילות התביעה המאושרות הן הפרת חובת תום לב; הפרת חובת נאמנות; והפרת חובת גילוי יזום.

הסעדים שנתבקשו:

* להשיב לפנסיונרים את דמי הניהול העודפים שנגבו או ייגבו שלא כדין

* לחלופין – להשיב לקופת קרן הפנסיה את דמי הניהול שנגבו שלא כדין

* להפחית את דמי הניהול שנגבים מהפנסיונרים כך שלא יעלו על דמי הניהול שנגבו טרם יציאתו של כל אחד מהפנסיונרים לפנסיה

* לאסור על המשיבות להעלות את תעריף דמי הניהול ביחס לכל עמית בסמוך לפני יציאתו לפנסיה.

תגובות

ממגדל נמסר בתגובה: החברה לומדת את ההחלטה ותשקול את צעדיה המשפטיים בהתאם.

הראל דיווחה על ההחלטה בבורסה וציינה כי להחלטה לא צפויה להיות השפעה מהותית על החברה או על הראל פנסיה וגמל.

הפניקס פנסיה וגמל דיווחה לבורסה כי החברה לומדת את החלטת האישור ושוקלת את המשך צעדיה. להערכת החברה, להחלטת האישור לא צפויה להיות השפעה מהותית על החברה או על הפניקס פנסיה וגמל.

מנורה מבטחים דיווחה לבורסה על ההחלטה וציינה כי להחלטה לא צפויה להיות השפעה מהותית על החברה או על מנורה מבטחים פנסיה וגמל.

כלל פנסיה וגמל מדווחת שהיא לומדת את החלטת בית המשפט.