נזקי טרור ומלחמה – זכות השיפוי ממס רכוש

נזקי טרור ומלחמה – זכות השיפוי ממס רכוש

מי יכול להגיש תביעה ולא פחות חשוב מכך: עד מתי?

מאת עו"ד גיל עטר

על רקע המתיחות הביטחונית בימים אלה וטרור עפיפוני התבערה בדרום הארץ, המכלים לצערנו שדות חקלאיים רבים, חשוב שהן מבטחים המכסים נזקים מסוג זה בפוליסות מיוחדות, והן סוכני ביטוח ומבוטחים, יהיו מעודכנים על אודות זכויותיהם כלפי מס רכוש, ובראש ובראשונה – על ההתפתחויות אחרונות באשר למועד הגשת התביעה למס רכוש: מי יכול להגיש תביעה ולא פחות חשוב מכך: עד מתי?

במסגרת רע"א  11495/05 בנק הפועלים נ' מנהל מס רכוש, בה ייצג משרדנו את מבטחת בנק הפועלים, דן בית המשפט העליון במהומות אוקטובר 2000 וקבע כי הן לא אירעו במסגרת "פעולות איבה" כמשמעותן על פי חוק מס רכוש. עם זאת, בפסק הדין נקבעה הלכה חדשה, לפיה אין לשלול את האפשרות כי חברת ביטוח ששילמה תגמולים למבוטח תוכל לחזור אל מס רכוש על מנת לזכות בפיצויים הקבועים בחוק, ומאוחר יותר, בפסק הדין בעניין מנהל מס רכוש נ' אריה נקבעה זכות זו באופן סופי (רע"א 10164/09).

בפסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, נדונה זכותן זו של המבטחות ושאלת התיישנות תביעה שהוגשה על ידי מבטחות למס רכוש (ע"מ תל אביב 2032-03-16 Hiscox Syndicates Limited נ' משרד האוצר).

בטרם נדון בפסק דין זה, ועל רקע המציאות הביטחונית בה אנו חיים, צריך לזכור כי סעיף 35 לחוק מגדיר "נזק מלחמה", וכולל את המונח "פעולות איבה אחרות נגד ישראל". מונח זה מרחיב את ההגדרה מעבר לפעולות מלחמה מובהקות וכולל גם פעולות טרור שאינן מבוצעות על ידי צבאות סדירים.

לצד פעולות טרור מובהקות קיימים מקרי ביניים, פרי המציאות המורכבת שבה אנו חיים. ההכרעה אם מקרים אלה נופלים לגדר "פעולות איבה" אינה מובנת מאליה והיא מצריכה לזהות את רכיביהם הדומיננטיים. ניתן להניח כנקודת מוצא שפעולת איבה צריכה לכלול רכיבים כגון מניעי שנאה לישראל או עוינות לה ורצון לפגוע בקיומה של מדינת ישראל, בריבונותה או באינטרסים חיוניים לה.

בפסק הדין Hiscox הנזכר לעיל, נדונה משמעות זכות התחלוף של מבטח ונקבע כי זכות זו כפופה להסדרי ההתיישנות המחמירים החלים על כל ניזוק (בין אם אזרח, חברה או מבטח). מאחר שזכותה של המבטחת לתבוע את מס רכוש מבוססת על זכות התחלוף, משמעות התחלוף היא המחאת זכות ו"כניסה בנעליים" והגשת תביעת פיצויים על ידי המבטח, ולכן, ככזו, היא כפופה להסדר החקיקתי שאומץ בחוק מס רכוש, לרבות לעניין התיישנות הקבועה בחוק מס רכוש (שלושה חודשים בלבד ממועד קרות הנזק). ולכן בפסק הדין נאמר כי ככלל, תקופת ההתיישנות של המבטח תימדד ממועד קרות אירוע הנזק לנכס ולא ממועד תשלום תגמולי הביטוח למבוטח אשר מחולל את התחלוף (הגם שהאפשרות השנייה לא נשללה על הסף בפסק הדין). מאחר שהמבטח פעל באיחור רב (שנים רבות לאחר קרות הנזק) וגם לא התקיימו נסיבות אשר הצדיקו את הארכת המועד, נדחתה תביעתו.

שתי סוגיות שלא נדונו בפסק הדין ויש לתת להן את הדעת: המבטחות שפיצו את המבוטח הישראלי היו חברות ביטוח משנה זרות, ושאלה היא האם ככלל הייתה להן זכות לתביעת תחלוף אם אינן רשומות כמבטחות זרות בישראל על בסיס הלכת  VIG (ע"א 8044/15) שבה קיבל בית המשפט העליון את עמדת המבטחות הישראליות אותן ייצגנו, בקובעו כי מבטח זר שאינו רשום כמבטח בישראל, אינו זכאי לשובב.

שאלה שנייה – מאחר שבתקנות מס רכוש מוגדר "ניזוק" גם "מי שנשא בהוצאות שיקום הנזק", קרי – מבטחות, האם אין מדובר בזכות תביעה ישירה ולא תביעת תחלוף?

בכל מקרה, כל אימת שמתרחש מקרה ביטוח הבא בגדר נזקים המכוסים על ידי מס רכוש, חייבים לתת הודעה מוקדמת למס רכוש, אף בטרם תשלום תגמולי ביטוח, לא כל שכן מיד לאחר תחילת תשלום.

 

___

הכותב, עו״ד גיל עטר, מנהל משותף של מחלקת הנזיקין וביטוח בנשיץ ברנדס אמיר, נבחר בימים אלה על ידי 500legal- כעוה"ד המוביל בישראל בתחום הליטיגציה הנזיקית



כתיבת תגובה