הכשרה מסודרת של פועלי בניין תשפר את תוצאות ביטוחי הקבלנים / איציק סימון

"ממשלת ישראל זיהתה את הפער והחסם הקיים להתנעת תהליכי שינוי בענף הבינוי, אשר נעוץ בהכשרה המקצועית של העובדים. לכן בהחלטת ממשלה 1320 משנת 2016 ,קבעה הממשלה כי על משרד השיכון להקים, בתוך 12 חודשים, מכון למקצועות הבנייה, לשם קידום ושילוב טכנולוגיות בנייה מתועשת והגדלת פריון העבודה בענף הבנייה. במסגרת מכון זה אמור להיות מקודם ידע מקצועי בתחום תיעוש הבניה, גיבוש המלצות להכשרות עובדים ועוד. מכון זה לא הוקם עד כה". (ציטוט מדו"ח של מינהל הבטיחות בעבודה).

ההתמודדות עם התאונות הקשות בענף הבנייה, כמו גם עם  נזקי רכוש באתרי הבניה, נעוצה במידה לא מעטה בגורם האנושי. בטור הדעה הבא אנסה לשרטט את התפיסה שלי בנושא מנקודת מבט של מי שעוסק בביטוחי בנייה מזה למעלה משלושים שנה.

ללא הכשרה בעבודה המסוכנת במדינה

כל מי שמגיע לאתרי הבנייה בארץ לא יכול שלא לשים לב לתופעה שכיחה שהפכה לשגרה והיא ההיקף הגדול של פועלי הבניין שאינם מיומנים ומקצועיים דיים. מדובר לרוב בצעירים שמגיעים מהשטחים כשהם נטולי כל ניסיון ובמקרים רבים "זכו" במשרה בזכות קשרי משפחה או קשרים חברתיים.

צעירים אלה מאיישים לצערנו לא מעט גם את הפרסומים בתקשורת על נפגעי עבודה והרוגים בענף הבנייה. בשנת 2022 שהסתיימה זה עתה ספרנו לדאבוננו למעלה מ-30 הרוגים.
העוסקים בענף מתריעים פעם אחר פעם על כך שהכתובת היא על הקיר. מה לנו כי נלין, כשפועלי בניין, פעמים רבות ללא כל הכשרה בסיסית, באים בשערי אחד ממקומות העבודה המסוכנים ביותר בישראל?

כסוכנות ביטוח המעניקה שירות לקבלנים ויזמים  ומלווה את לקוחותיה גם באירועים טראגיים של תאונות עבודה קשות וקטלניות, אני סבור שהגיעה השעה לחשב מסלול מחדש. נתיב שיתחיל עם בניית מערך מקצועי ויעיל של הכשרת פועלי בניין ויבשיל במתן רישיון רשמי ותעודה מוכרת המסמיכים אדם לעבוד בבניין.

מניסיוני ארוך השנים בתחום ראיתי פעולות רבות שנעשות בהכשרה של כל המנהלים מסביב: מנהלי עבודה, מפקחים, מנהלי פרויקטים, ממוני בטיחות, עוזרי בטיחות וכך הלאה. כולם לשירות עובד הבניין ובמטרה למנוע ממנו את הטעות שתגרום לתאונה. אך מה עם העובד עצמו?
הצורך בהכשרה והסמכה של "הבנאי המוסמך" גם עולה אצל הקבלנים עצמם. תוצאותיו של סקר  מקיף שערכנו בקרב אוכלוסייה גדולה של קבלנים היו חד משמעיות: למעלה מ-91% מהמשתתפים בסקר ציינו כי התנהלות עובד הבניין משפיעה במידה רבה מאד על היקף התאונות באתר בניה וצידדו ברעיון ההכשרה וההסמכה המדורגת של עובדי הבניין.

יתרה מזו, מעבר לסוגיה הברורה של שמירה על חיי אדם היקרים לנו מכל ערך, אני בטוח שהכשרה מקצועית של פועלי בניין תגלם יתרונות רבים נוספים. למשל, תעלה באופן משמעותי את רמת וטיב הבנייה בישראל ותקטין במידה ניכרת את היקף ליקויי הבנייה. לא זו אף זו, אירועי בטיחות באתר הבנייה מביאים לסנקציות כנגד הקבלנים/היזמים, גורמים לעלייה בעלויות הביטוח, מאטים את קצב הפעילות בשל צווי סגירה לאתרים והרשימה נמשכת.

המדינה איננה טומנת ראשה בחול ואנחנו עדים לפעילויות רבות לטיפול בבעיות הבטיחות בענף הבנייה. בין השאר ניתן לציין (לטובה) תשדירים להעלאת מודעות, "קווים פתוחים" לדיווח, הגברת האכיפה ופעולות מינהל הבטיחות בעבודה ועוד. עם זאת, המדינה טרם השכילה לפעול באופן אפקטיבי בבעיה השורשית והעמוקה של מיומנות ומקצועיות פועלי הבניין.

זה לא שלא נעשו צעדים בכיוון. כבר בשנת 2016 התקבלה החלטת ממשלה בישראל לגבי הקמה של "מכון למקצועות הבנייה" בתוך כ-12 חודשים אך זו לא יושמה בפועל. בהחלטת הממשלה הנ"ל נקבע כי המכון יוקם בין השאר לטובת "גיבוש המלצות להכשרת עובדים" (כמו גם קידום ידע בבנייה מתועשת, הגדלת פריון עבודה בענף ועוד). במסגרת מסמך רגולטורי שפורסם ביולי 2020 על ידי מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית במשרד העבודה, הודגש כי "היעדרו של מכון לאומי למקצועות הבנייה… מהווה פגיעה שתורמת לקושי בשמירה על כשירות מקצועית של העובד ואשר לה זיקה ישירה לבטיחותו".

הגורם האנושי כגורם מפתח

המשקל של הגורם האנושי בהתרחשות אירועי בטיחות (ובכללם תאונות עבודה קשות וקטלניות) בענף הבנייה נדון לא מעט גם במחקר בארץ ובעולם.

כך לדוגמה, החוקרת ד"ר רנא עבאס (מחלקת המחקר של המוסד לבטיחות וגהות) עסקה בעניין בהרחבה במאמר שפרסמה. במאמרה, מדגישה ד"ר עבאס היבטים רבים ברמת העובד הבודד שגורמים לתאונות עבודה וביניהם היעדר כישורים, חוסר במיומנות, סוגיות אישיותיות ואפילו אי הפנמה של "תפיסת הסיכון באתר". ד"ר עבאס מונה מספר סיבות שמקשרות בין תאונות עבודה בענף הבנייה לגורם האנושי וביניהן:

• התעלמות עובדים מהוראות בטיחות באופן מודע ובלתי-מודע.
• כשל במעקב ופיקוח לגבי קיומם של נהלי הבטיחות ע"י העובדים הזוטרים (לדוגמה, עבודה במצב עייפות, אי חבישת קסדות מגן וכדומה).
• סביבת עבודה המעודדת התנהגות שאיננה בטיחותית. בין היתר בשל צורך לעמוד בזמנים ובביצועים.
• תמריצים כספיים שמציבים את הבטיחות מתחת לפרודוקטיביות.
• היבטים חברתיים אשר קשורים לאופיים של פועלי הבניין בישראל כמו לחצים משפחתיים, עוני, לחצים חברתיים ועוד.
• השתרשות תדמית "הפועל הקשוח" אשר נכון להרשים את חבריו בביצוע עבודות מסוכנות.

מן הדברים הללו אפשר לראות בהחלט שחוסר מקצועיות והיעדר הכשרה הם מפתחות קרדינליים בהבנת הסיטואציה אליה נקלענו. בפרט כשבוחנים את הסיבות לתאונות העבודה הקטלניות בענף שהן נפילה מגובה (41% מהמקרים), מכה מעצם נע, התמוטטות חלק ממבנה או ציוד והתחשמלות. קל לראות שהסיבות הללו יכולות להתמתן באופן ניכר בזכות הכשרה והכוונה.

המעבר מתפיסת "פועל הבניין" לפרקטיקה של "בנאי מוסמך" עשוי לגלם יתרונות בטווח הקצר והארוך כאחד. להלן כמה מהעקרונות שאני סבור שיכולים לבסס את התהליך.

הסמכה ורישוי מדורג. הפיכת פועל הבניין לבנאי מוסמך בעל תעודה מוכרת היא הכרחית. יש לפתח בהקדם תוכניות הכשרה מקצועיות אשר בסופן יקבלו הבוגרים תעודת בנאי מוסמך. המדינה צריכה לקחת את הנושא לידיים כולל רישיונות מדורגים בהתאם להכשרה, ניסיון, ותק וכדומה.

אחריותו האישית של פועל הבניין. אני מאמין כי הכשרה מקצועית ורישוי פורמאלי יחדדו את מידת האחריות האישית של פועל הבניין בנוגע לבטיחותו הפרסונלית ובאשר לבטיחות עמיתיו והגורמים השונים באתר.

היסטוריית הבטיחות של הבנאי המוסמך. מומלץ לקיים מערך מסודר של רישום היסטוריית הבטיחות של הבנאי המוסמך. מסד נתונים שקוף יכול לשמש לקביעת דרגות שכר, התאמה לעבודה בפרויקטים עתירי סיכון, עמידה בתנאי מכרזים וכדומה. רישוי מדורג ורישום היסטוריית בטיחות אישית יהוו תמריץ לעבוד בזהירות ובבטיחות- כמדד מרכזי בהתקדמות המקצועית.

המשמעות מבחינת שוק הביטוח

ענף ביטוחי הבנייה בישראל נמצא תחת טלטלה לא פשוטה בשלוש השנים האחרונות. ריבוי תאונות העבודה בענף המקומי, לצד שינויים שחלו בעקבות הפסדים כבדים שצברו מבטחי המשנה בחו"ל, יצרו סיטואציה של הקשחת תנאים בביטוחי עבודות קבלניות. השינויים הובילו להתייקרות בביטוחי הבנייה בישראל, עלייה גבוהה בשיעורי ההשתתפויות העצמיות, קשיי חיתום ועוד.

אני סבור שהטמעת מנגנון מסודר של הכשרת פועלי בניין ישראלים וזרים תשפר את תדמיתו המקצועית של ענף הבנייה הישראלי כלפי מבטחי המשנה. מגמות אלה יובילו למיתון העומסים הכלכליים הרבים שרובצים לפתחם של היזמים והקבלנים שנדרשים כיום לשאת בביטוחים ואקססים יקרים, ובחלק מסוגי הפרויקטים והעיסוקים- נתקלים בסירובים.

כפי שציינתי קודם לכן, מקצועיות פועלי הבניין לא נוגעת רק לנושאים בטיחותיים או תאונות עבודה. ענף הבנייה הישראלי זקוק לשיפור בטיב ואיכות הבנייה (בעיקר בקרב הקבלנים הקטנים והבינוניים) ואין ספק שהכשרות רשמיות עשויות לספק פתרון הוליסטי לאתגר הזה.

אגדיל ואוסיף כי תואר רשמי של "בנאי מוסמך" יכול לשמש למיתוג מחדש של המקצוע ומשיכת כוח אדם איכותי ממגזרים שאינם נוכחים בו מספיק למרות המשכורות הגבוהות המשולמות בענף.

הכותב הוא מנכ"ל ומייסד איציק סימון סוכנות לביטוח בע"מ